קודם כל, אחלה סיפור:
כתוב מצויין יש לך סגנון ושפה, ויש להם ייחוד.
מאוד מאוד אהבתי את הקטע עם אוליבר טוויסט עם הטוויסט. מגניב.

הערות בכל זאת:
משקפיים זה זכר. משקף אחד, משקפיים.

ו - הייתי מוותרת על שתי הפסקאות האחרונות, במסגרת הזאת.
כלומר: כשהוא בא לבחורה הביתה עם הקוביה ההונגרית וכל זה זה יופי של סיום, של פרק או סיפור
אבל לחלק בו הוא מגלה שזה גם לפעמים לא טוב וכו', לא הקדשת מספיק זמן, והוא פחות מרשים מהקטע עם רוויטל. (חבל לטשטש את הסיום עם משהו חדש ועדיין לא מפותח)
קיצור: אני הייתי מורידה שתי פסקאות אלו, מסיימת עם רוויטל והגיבור מחובקים, משאירה את זה ככה: הגיבור עשה הגדלת מוח כדי להרשים בחורה, וזה עבד.

או ממשיכה לכתוב - עוד פרק, ורק שם בפרק החדש מתחילה לברר איפה זה נהיה בעייתי, התוספת מוח הזאת.

בכל מקרה אחד היפים שקראתי פה.