קודם כל אני שמח שהכתיבה מצאה חן בעינייך.
לגבי הסוף, ההתייחסות בהתחלה -
אנסה אולי...
אולי האפשרות הברורה ביותר היא להכניס פסקה קצרה, אולי עוד לפני תחילת הסיפור, שתציג במעומעם את מה שהוא עושה (משהו כמו:

מוקדם בבוקר, רוח ים צוננת סירקה את שערו לאחור ביד אימהית קפדנית.
הוא היה עתיד לפגוש בה היום לראשונה.
במבט לאחור זה נראה לו קצת מביך, אבל בסופו של דבר: מודעה. פנויים פנויות. ובטלפון, היא לא נשמעה יגעה, או נואשת, רק באמצע הדרך, כמו עפיפון שרווה די אוויר צח.
"תבדוק טוב-טוב שצבע השיער שלה טבעי," אמרה אמו כשסיפר לה.
אביו אמר לו את מה שאמר תמיד, כשהיו לבד.
"גם אם תאהב אותה, גם אם היא תאהב אותך... שמור את זה אצלך."
אבל לא הבוקר, אבא.
הוא נשם עמוקות, הביט בשחפים.
לא היה איש סביבו בטיילת.
הוא חייך והרים את ידו לאט.

)

החשש שלי זה שזה יהפוך את הסוף של הסיפור לפרוזאי איכשהו.
אפשרות אחרת היא ליצור איזשהו קישור עלילתי קונקרטי בין ה"קסם" שלו לבין ה"חסרון" שלו, אבל מזה אני רוצה להימנע, ובכל מקרה, אם אני לא טועה, לא לזה את מתכוונת.