בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
ארץ
נכתב ע''י: עדי (IP Logged)
תאריך: 03:37 06/02/2004

ארץ

ים

ביתה היה ספינה שנעה מעדנות על פני המים. לפעמים כחולים, לפעמים שחורים, משתנים בהתאמה עם גווני השמיים שמעל.
אנשים רבים הילכו שם. אכלו, שתו, דיברו. אך אנקה הייתה בודדה. היא הילכה שם כמותם, אכלה ושתתה, אך היה זה בשביל משלה. מלותיה ומחשבותיה מעולם לא מצאו את דרכן אל האחרים. היא חיה בין חלום להזייה, תווה צורות בעננים ומנסה להיסחף ברוחה עם קצף הגלים.
אך היא לא הייתה קוסמת, גם לא בת ים.
מדי פעם הטילה אימה צל על פני המים, וכשעמדו יחדיו על הסיפון ,אחזה יד בחוזקה בכתפה. אבל אימה, כמו רוחה של ביתה, הייתה במקום אחר. רק לעיתים נדירות זכו להיפגש, וברגעים הללו חשה אנקה כאב אדיר ממלא את כל ישותה. כאב של געגועים עזים למשהו שהיה אמור להיות ואיננו. ואז הייתה מתנתקת מיד, מתמכרת לבדידות המשכרת שהביאה עימה כהות חושים וניטרלה כל כאב חיצוני.

ואז יום אחד גילו אצלה מחלה נדירה, ומאוד קשה כך אמרו. מעולם לא חשה בה, אך הרופאים טענו שהיא רדומה ועלולה להתפרץ בכל רגע. יותר אנשים החלו לשים ליבם אליה ואילו אנקה רק התכנסה עוד יותר בתוך עצמה. הם הושיטו יד, אך היא לא הייתה מעוניינת בידם , והם עזבו כשראו את דחייתה.
באחד הבקרים קראה לה אימה והסבירה שיובי הלך לעולמו. מי היה זה יובי? זאת לא ידעה, ועל כן לא התרגשה מן הידיעה. אימה התעקשה שתתייצב ללוויה שתתקיים מיד כשתעגון הספינה על החוף הקרוב.
פניה של אנקה נפלו, והכעס החל לחלחל בה. כיצד היא מעזה? יום זה הוא היום לו כמהה במשך ימים אין ספור. היום היחיד בו היו אמורות כפות רגליה היחפות להתפלש בחול החם, לרוץ על העלים היבשים שביער, ולטפס על העצים בהם שמה את חייה למשמר. היא החליטה לעמוד על שלה בעקשנות.
"לא!"
"כיצד את מעיזה? הרי הוא אחיך!"
אחיה? הוא לא היה אחיה. כיצד יתכן הדבר. היו לה שלושה אחים ואף לא אחד מהם היה יובי. רק אתמול ראתה אותם כאשר באו לבקר בספינתם. המפגשים עימם העלו חיוך על פניה החיוורות, אך לאחר שעזבו החלו לזרום הדמעות שעצרה בקרבה לכל אורך המפגש. למרות שניסתה, לא יכלה לעצור מבעד עצמה מלחשוב על רגע הפרידה כל זמן ששהו שם.
אך לא היה שום יובי, או לפחות כך הניחה עד עתה. אולי כשהייתה קטנה… ספקות החלו להתעורר בליבה, אך כיצד זה יתכן?
"מי זה יובי?" הרוח נשבה בשערה ושרה עם הגלים.
"יובל. את היית קטנה, את לא תזכרי.
אז לא אכפת לי, אמרה בליבה. הוא נטש אותי לאנחות בספינה הנידחת הזאת, למה שיהיה לי אכפת!
הרוח המשיכה לנשב, אימה התרחקה. נדמה היה לה שהעולם משתנה, אך היא ידעה שהוא נשאר אותו הדבר. הספינה הטלטלה קלות. אנקה צעדה לאיטה, מודעת לעצמה ולסובבים אותה יותר מאי פעם. משב הרוח המכה במפרש, משטח העץ הרחב, אנשי הצוות המרוכזים בעבודתם, זאטוטי הספינה שכבר לא היו זאטוטים. והיא, מה יהיה עליה? היא יכלה לראות בעיני רוחה את יובי, צועד כמוה באותו מקום, באותו עולם. היא תהתה האם תתפוס אותה הרוח אם תנסה לקפוץ? אך לא נותרו בה עוד כוחות לאשליות שכאלה.

בלילה היא התכרבלה במיטתה ובכתה. היא לא ידעה אפילו למה. על הזמן שאבד, על החלומות שנמוגו, ואולי היה זה על האח שברח, ועכשיו כשגילתה אותו לבסוף, עזבה לתמיד. אולי בכל זאת הכירה אותו. אולי גם הוא חלם ללכת לבדו בעקבות קצף הגלים שהתנפצו לחופה של יבשה.


יבשה

עיניה בהו בענני הקטיפה המזהירים בלבנם שנטו קדימה על פני השמיים האפורים, באורה הנוגה של השמש השוקעת. הרוח רחשה והעבירה רטט בין העלים ,שכיסו את העצים המתנשאים סביבה. האוויר כמעט ולא נע. הייתה לה מעין תחושה לא מוסברת שזו הפעם האחרונה שהיא זוכה להיות במקום הזה. שזו הייתה הפרידה , סופה של תקופה.

שלושה עורבים עמדו על הקרקע. הם פרשו כנפיהם כשהחלה לצעוד לעברם ודאו מעלה , קוראים את קריאתם בקול מחריש אזניים, מבשרים פעם נוספת את בשורתם הנוראה. היא חלמה שהיא אחת מהם . שחורה משחור מנוצותיה המבריקות ועד לגלגלי עיניה, שראייתם נתחדדה אל מעל לנתפס. המערבולת השחורה יכלה לראות הרחק הרחק אל מעבר להרים, אל מתחת לגלים. מבטה יכל לצוד את העתיד, לרפרף על פני העבר, ולחדור אל נבכי הנשמות שפקדו את הארץ.

היא חשה שבמעופה היא שואבת את החיים מן הארץ, קוראת בקולה הרם :"קרע, קרע קרע.. עד שכמעט ולא נותר יצור חי על פני האדמה. היא הקיצה בבהלה נוראה.

הלילה כמעט ירד. העננים הכבדים עטו גוון סגלגל שהתמזג לאיטו עם שריד הזוהר האדמוני שעוד נותר ברקיע. אנקה הביטה בארץ ובחולות הנעים במהירות תחת כנפה הפרושה.
ואז הייתה שוב אדם. בודדה בעולם. אפילו ציוצי הציפורים נשמעו באזניה כחלק מחלומו של מישהו אחר.



נושא נכתב על ידי נשלח
  ארץ עדי 03:37 06/02/2004
  RE: ארץ shif29 04:21 06/02/2004
  RE: ארץ עדי 12:48 06/02/2004
  RE: ארץ shif29 15:57 06/02/2004


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.