בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
תמונה
נכתב ע''י: נעם (IP Logged)
תאריך: 03:16 02/02/2004

הנה תמונה:
טירה על ראש הר, מאחוריה שוקעת שמש ועל מגדליה מתנופפים דגלים. הדרך לטירה חוצה שדה שיבולים זהוב, בו איכר קוצר, ועוברת ליד ביתו. לפני הבית עומדת אישתו של האיכר, היא מביטה אל עבר הטירה, ואביו הזקן מנמנם על כיסא הנדנדה שבמרפסת. רק קבצן שעובר בדרך נראה שלא במקום. זו תמונה פסטוראלית, מאושרת.

האישה מביטה אל עבר הטירה. מאחורי ההרים עליהן היא יושבת, שוכנת הברונות השכנה. לא לגמרי ברור לה למה האדון שלה והברון ההוא נלחמים, היא רק יודעת שבנה היחיד גויס למלחמה הזו. הוא אי-שם מעבר להרים עם הצבא ומי ידאג לו לאוכל חם? ושהשמיכה לא תהיה רטובה? דלקת ריאות יכולה להיות מאוד מסוכנת בתחילת הסתיו. היא מביטה אל מעבר להרים ובמטה רמז קל לדאגה. שבוע הבא יבשרו לה שזפת שרפה את בנה חיים בזמן שהם הסתערו על החומות. הם קברו את מה שנשאר ממנו והקימו לו מצבה יפה. עד שהסוסים הפילו אותה.

האיכר קוצר בשדה. הסתיו כבר הגיע והחיטה אמורה הייתה להיאסף כבר, אבל מאחר ובנו לא בבית האסיף נמצא בפיגור. הוא מודאג מהמלחמה אלא מהשדה, אחרי הכל, גם הוא היה במלחמה וחזר, לא? וחוץ מזה, תמיד ישנה מלחמה כלשהי. אבל לשדה, לשדה צריך לדאוג, כי עוד מעט החיטה נרקבת והשנה גם העלו את המסים ושביל להחזיק את הצבא. בכלל, טוב שבנו הלך למלחמה, גם ככה יש שלושה פיות להאכיל ואין פירור בבית. עוד שבוע כל זה יראה לו אחרת.

האיש הזקן מנמנם על המרפסת. מדי פעם הוא תוהה בינו לבין עצמו לאן נכדו נעלם, כבר הרבה זה שהוא לא ראה אותו, או לפחות כך נדמה לו. סיפרו לו על המלחמה והגיוס, אבל הוא פשוט לא זוכר. לכן גם בעוד שבוע הוא ינמנם לו על המרפסת ויתהה בין לבין עצמו מהם הרעשים המוזרים שמגיעים מתוך הבית. שום דבר לא מטריד אותו, יש ברכה בשכחה. או כמעט שום דבר, יש לו שיעול מעצבן. דלקת ריאות יכולה להיות מסוכנת בתחילת הסתיו, הוא כבר לא יראה עוד אביב. נו טוב, לפחות עכשיו האוכל יספיק עד סוף החורף.

הדרך לטירה חוצה שדה שיבולים זהוב. קשה לומר האם לדרך יש רגשות והאם היה אכפת לה מבנים מתים וזקנים חולים, אבל יש לה סיפוק. אנשים ועגלות הולכים בה ואנשים בעגלות חוזרים בה. היא בשימוש ולא צריך יותר מזה בשביל לגרום לדרך סיפוק.

כל זה לא אכפת לטירה, דגליה מתנופפים ברוח ואדונה יושב בחדר המלחמה שלו, לוגם מכוס יין ומכרסם משהו בזמן שהוא מזיז חיילי צעצוע על הלוח. עוד מעט השמש תסיים לשקוע וארוחת הערב תוגש. מלחמה היא המצב הטבעי עבור טירות.

רק הקבצן עובר בדרך, ושורק לעצמו מנגינה ללא תווים שחיבר. פעם גם הוא היה איכר עם שדה בית ומשפחה, אי-שם מאחורי ההרים בברונות השכנה. אבל אז הגיעה המלחמה והברון שלו שרף את השדה (כדי שהאויב לא ייקח אותו) והאויב הרס את ביתו (בעיקר כי הם האויב). הוא יודע, או לא רוצה לדעת, מה בדיוק קרה לאישתו ושתי בנותיו ועל-ידי מי. זה משנה בכלל? פעם היו לו חיים, עכשיו יש אין כלום. כלום, מלבד שיר ללא מנגינה ואופק חדש לראות מחר בבוקר. הוא מאושר, טוב לחיות כשאין דאגות ויש אופקים חדשים סיבה לקום מחר בבוקר.

הנה תמונה:
טירה על ראש הר, מאחוריה שוקעת שמש ועל מגדליה מתנופפים דגלים. הדרך לטירה חוצה שדה שיבולים זהוב, בו איכר קוצר, ועוברת ליד ביתו. לפני הבית עומדת אישתו של האיכר, היא מביטה אל עבר הטירה, ואביו הזקן מנמנם על כיסא הנדנדה שבמרפסת. רק קבצן שעובר בדרך נראה שלא במקום. זו תמונה פסטוראלית, מאושרת...



נושא נכתב על ידי נשלח
  תמונה נעם 03:16 02/02/2004
  RE: תמונה shif29 14:56 02/02/2004
  אני שמח נעם 12:31 03/02/2004
  RE: אני שמח shif29 13:30 03/02/2004
  RE: אני שמח נעם 05:15 05/02/2004
  RE: אני שמח shif29 06:22 05/02/2004
  Re:תמונה Murmur 12:54 03/02/2004
  Re:תמונה נעם 05:20 05/02/2004
  הבעיה העיקרית שלי כאן היא NY 08:12 05/02/2004
  אני לא חושב שאין פה סיפור... נעם 14:44 08/02/2004
  זה דבר מאוד מעניין יעל 08:58 05/02/2004
  די, אני מסמיק...[[ל''ת]] נעם 14:45 08/02/2004


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.