את יודעת למה? כי הוא לא עניין אותי.
אני לא אומר את זה במטרה לפגוע בך או לעצבן אותך. אני מספר לך בכנות על חוויית הקריאה שלי. ג'ון לא עניין אותי, לא היה אכפת לי ממנו, ולא נוצר אצלי שום רושם שלו. לא הצלחת לגרום לי "להאמין" שיש ג'ון כזה.

הנה כמה מקומות בהם את נוהגת כפי שהדגמתי למעלה:
"ג'ון היה אחד מבני הזונות שהיו מאושרים בחייהם" (כאן, פרט לתיאור הפשטני, יש גם קללה מיותרת. קללות זה נהדר - כשיש להן סיבה. כאן אין.)
"את המליון שלו הוא עשה..." וכו'. כאמור למעלה, זו פעולה "גדולה". אז מה אם הוא חשב את זה. זו העברת אינפורמציה מזוקקת.
"עם הכסף שלווה הוא קנה צי מכוניות..." - שוב, פעולה "גדולה". אין קרבה לדמות.
"כמה טלפונים בהולים" - כנ"ל. במקום לתת לנו דוגמה לשיחה שכזו, את מסכמת בטלפונים ורצה הלאה.
"חברת המוניות של ג'ון הפכה להצלחה מסחררת"...
וכולי וכולי וכולי.

אנסה להדגים גם באמצעות שיטה אחרת. תארי לך מה היית חושבת למקרא הסיפור הבא:

היה היתה ילדה שקראו לה כיפה אדומה. היא היתה ילדה ג'ינג'ית מגניבה. יום אחד היא הלכה ביער להביא אוכל לסבתה. סבתה היתה מגניבה לא פחות, וגם קולית לאללה. בדרך היא פגשה בזאב ושוחחה עמו. הזאב היה מנייק לא קטן, אפור כהה, עם חשבון בנק מנופח ווילה ברמת אביב ג'. כשהגיעה כיפה לבית סבתה, בשכונת התקווה, ראתה שם את הזאב מחופש לסבתא. זה היה מוזר מאד אך גם הומוריסטי. לאחר שיחה שנונה ניסה הזאב המחופש לטרוף את כיפה אדומה, אך לפתע פתאום הופיע צייד וירה בזאב, בסצנה מלאת אקשן. מתוך גופת הזאב יצאה סבתא, בריאה ושלמה. האימה!

מאכזב קצת, לא? אבל רגע - הרי נתתי תיאורים של כיפה, של הזאב ושל הסבתא, וסיפרתי שהיה אקשן והומור ומה לא. למה זה לא עובד?
בדיוק בגלל מה שכתבתי בהודעתי הקודמת. ובתחילת הודעה זו.
נסי לראות, בבקשה, את ההקבלה לסיפור ששכתבת, ולהבין.