אלא שכאמור, ואולי לא הייתי חד וברור מספיק, המשל הוא של השניונת. היופי בז'אנר הוא בעצם הסיפור על שניונת. העירוב של אנשים בעלי אנטומיה זרה, *מוריד* מערך הסיפור. הוא מסיט את הפוקוס, הא מטשטש את המשל והוא מנסה להכיל יותר מאשר סיפור קצר כזה יכול להכיל.
יתרה מכך, לא ברור בכלל למה הסיפור *הזה* מסופר על אנשים בעלי שלוש ריאות שמשתעלים מהאוזניים, ולא על אנשים כמוני וכמוך. דהיינו, איזה ערך *נוסף* לסיפור בשל האנטומיה הזו, ולמה את חוששת שמשהו היה נגרע מערכו של הסיפור לו הוא היה על אנשים כמוני כמוך?