אבל לסוגו הוא לא רע בכלל. לטעמי אתה מנסה להדגיש את ה"המוניות" של המספר מעט יותר מדי, וכמה קטעים מרגישים מאולצים בהתאם. אולי אפשר גם לקצר מעט את הסיפור, היות והוא ארוך יחסית לתוכן שלו.
הבעיה העיקרית שלי עם הסיפור היא הסוף, הכיוון אליו הוא הולך. לא מצאתי שום סיבה להתנהגות של המספר. אם הוא מאמין לתמונה, למה הוא לא זורק את הבחורה - מיד או יום לאחר מכן? גם הדרמטיות המעט מוגזמת של "לא חייכתי" (מי הכריח אותו? שאר הטקסט מציג אותו כמישהו שלא מהסס לעשות בדיוק מה שבא לו) לא עוזרת. יש כאן מין חוסר-אונים לא ברור ולא מוסבר, שלא מתאים לדמות הגיבור כפי שהוא מוצג לנו.
לסיום, מעט איות נכון: "הנה", "יאללה".
זהו. ברוך הבא לפורום. עלה והצלח.