ועכשיו לביקורת שלך:

1) סגנון מעט דרמטי מדי מפחית מערך המאורעות - האם אתה מדבר על הפתיחה ועל הסיום, או גם על הסיטואציות באמצע? כשכתבתי את זה הרגשתי שאם המספר יהיה, נאמר, "אובייקטיבי" יותר, דווקא אז תהיה תחושה של "פיל מיתוש": סיפור שלם רק בשביל איזו טעות מתמטית?
האם מדובר על משפטים ספציפיים, או על הכתיבה ככלל?

2) נגמר במקום בו הוא מתחיל להיות מעניין - אופס, זאת אומרת שעד הסוף הוא לא היה מעניין :-(

3) תיאורים טכניים מיותרים - של מה? של התוכנות, של המוזיקה, של משהו אחר...?

4) מונחים מוזיקליים לא תואמים - קודם כל, המספר לא אמר שאינו מתמטיקאי אלא שאינו איש מחשבים. אבל מה שנכון נכון בנוגע למבנה הקאנוני. מצד שני, אם נוצר הרושם שאני המחבר כן מבין משהו במוזיקה, אז כבר הצלחתי במשהו :-)

5) בניית המתח מאולצת ומאכזבת - מאכזבת כי היא מאולצת, כי היא צפויה או מסיבה אחרת? ומה היית אומר אם הסיפור פשוט היה מסתיים כך:

"נטיל מטבע?" הצעתי.
חצות וחמש דקות.

6) הרעיון משתלט על הסיפור - בלתי נמנע, כי זהו סיפור על פיתוחו של רעיון... לא? באיזה מובן הוא משתלט? שלא שמים לב למה שקורה חוץ מזה?

7) הסיפור נגמר איפה שהוא אמור להתחיל - כאן יש לי בעיה עקרונית מסוימת. הכתיבה של הסיפור לא התחילה עם רעיון "יש מוזיקה שמשנה את התודעה" ופיתוח של "בוא נמתח את הקורא לגבי מה שאדי המציא". כל הרעיון הוא שלא ידוע בכלל, גם לא לי המחבר, אם המוזיקה תעשה משהו או לא, ועל זה נסוב הסיפור.

8) לא, לא שמעתי על התוכנה הזאת! אפשר פרטים נוספים, בבקשה?

תודה על התגובה המושקעת.