בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
מעשה אבות
נכתב ע''י: רז מנסה את כוחו (IP Logged)
תאריך: 07:03 05/01/2004

הפסל ניצב שם, עשרה מטרים של פלדה נוצצת, באמצע המדשאה המטופחת. רובה סער מונף בתנועת ניצחון בידו הימנית, ידו השמאלית קמוצה לאגרוף נחוש לצד מותנו. על פניו היה חיוך נצחי של תקווה, והאדם שפיסל את דמותו העניק לשיער ראשו אשליה של התנופפות ברוח. מדי א' מחויטים של הכוח לשמירה על שלום עולמי, מעוצבים בקפידה עד הכפתור האחרון, השלימו את השחזור. למרגלות הפסל נחה מצבת אבן.

יונתן בר-עוז
חייל, מפקד, מגן האנושות
דוגמא ומופת לכולנו

יונתן בר-עוז בהה בעגמומיות במצבה, בעודו מנסה לאזן את הרובה שהיה תלוי על גופו בצורה שתהיה מכאיבה פחות. "חתיכת בן-זונה" הוא סינן לעבר הפסל, "אגואיסט נפוח, אופורטוניסט דפו-"
"א-הם."
הוא הסתובב בבהלה לכיוון ממנו נשמע הקול, מצפה לראות את מפקד המחלקה שלו. במקומו, עמדה שם אשה צעירה, מצוידת במכשיר-הקלטה דיגיטלי, מתבוננת בו בסקרנות. הוא נאנח אנחת רווחה.
"אפשר לעזור לך?"
היא התקרבה אליו בהיסוס, בחנה את פניו מקרוב, לאחר מכן את הפסל, ולאחר מכן שוב את פניו.
"האם אתה?..."
הוא נאנח שוב. "כן, אני אחד מה-13 חסרי המזל ששובטו מה-DNA של הבחור הזה" והמפקד האידיוט שלי חשב שזה יהיה חמוד לתת לי לשמור כאן, כל עוד היחידה שלנו חונה פה, הוא חשב במרירות.
"אוי זה נהדר!" היא לא עשתה רושם שהיא קולטת את המצוקה בה הוא היה נתון. "קוראים לי קרן, אני עושה את התזה שלי על האדם הדגול הזה. תגיד, אתה... זוכר את מה שהוא עבר?"
יונתן הנהן, מנסה לשוות לפניו הבעה אומללה ככל האפשר. "את הכל, לצערי."
"יופי! אז לא יהיה אכפת לך לענות על כמה שאלות בשבילי, נכון?" היא התבוננה ברובה שלו. "זאת אומרת, אם אני לא מפריעה..."
"לא, לא. השמירה שמציבים כאן היא בשביל הפוזה. אף אחד מסוכן לא ביקר פה בארבעים השנים האחרונות, אם לא מחשיבים את מפקד המחלקה שלי. נו, תשאלי."
"אוי, זה נהדר!" ואז היא השתתקה במבוכה. "אני פשוט לא יודעת איפה להתחיל... זה מאוד-מאוד מרגש... אה... אולי נתחיל מהצל"ש הראשון שלך – זאת אומרת, שלו, זה שהוא קיבל אחרי הקרב על צ'כיה..."
"זה שהוא ברח ממנו, את מתכוונת?"
"ברח? על מה אתה מדבר?" קרן נראתה המומה.
"ברח. כשתקפו את הבסיס, הבחור היה בגימ"לים ושכב באוהל, אחרי שהוא התחזה לחולה – והוא הצליח להעלות את זה לדרגת אומנות, אגב – ובמהומה שהשתוללה בזמן המתקפה, הוא מצא מקום להתחבא, וחיכה עד שישחטו את כל החברים האחרים שלו ליחידה וימשיכו הלאה. כשחילצו אותו משם, הוא סיפר לועדה שחקרה את הנושא סיפור מצוץ מהאצבע, והם האמינו לו ונתנו לו צל"ש".
"טוב... זה לא היה קרב כזה חשוב..." קרן ניסתה, ללא הצלחה יתרה, להסוות את העובדה שהיא מוחקת את הדברים אותם היא כרגע שמעה ממכשיר ההקלטה שלה. "בוא נעבור הלאה. המבצע שפרסם אותו – החבלה בתחנת ההאזנה בלייקרה החדשה – הרבה אנשים עדיין תוהים איך הוא מצא את המקום הזה?"
"הוא טעה בדרך".
"סליחה?"
"הוא טעה בדרך. החוליה שעליה הוא פיקד היתה אמורה לתגבר כפר קטן בקצה השני של היבשת – ובגלל שהם אף פעם לא הגיעו לאותו כפר כל התושבים שלו נהרגו, ואת זה, משום מה, אף אחד לא זוכר – אבל הבחור שאת הפסל שלו את רואה כאן לא ממש נולד עם כישורי ניווט טבעיים, ובקורסים שלימדו את הנושא הוא היה עסוק בדברים אחרים. החניכה שישבה לידו, למשל. בכל אופן, החוליה שלו טעתה בדרך ומצאה את התחנה הזאת."
"ואז הוא הבין במה הוא נתקל ונתן פקודה ל-"
"פחחח. נראה לך? הוא אף פעם לא היה מרוכז מדי בתדריכי מודיעין. גם דו"חות מודיעין הוא אף פעם לא קרא. אני לא חושב שהוא קרא שום דבר חוץ מחוברות פורנו מאז שהוא היה בן 13."
קרן נראתה מבולבלת. "אז איך הוא גילה מה יש שם?"
"הוא לא גילה. הוא עלה בקשר מול המפקדים שלו – צעד דבילי במיוחד, שחשף את המיקום שלו לכל חוליות האויב בסביבה – וכשהוא הבין שהוא מוקף, הוא נתן לאנשים שלו פקודה לכבוש את המבנה כדי שהם יוכלו להתבצר בתוכו. עם זה באמת קשה להתווכח – היה לו כשרון לא-רגיל לשכנע אנשים למות במקומו. וזה גם מה שקרה אז, כשהוא והסגן שלו הם היחידים שיצאו בחיים מכל הסיפור. ביזיון אחד גדול. אבל מה שכולם זוכרים זה שהתחנה ההיא נכבשה."
"מה לגבי אוסטרליה? הוא מחץ שם אוגדה שלמה של האויב!"
"היתה שם הרבה פחות מאוגדה. בקושי גדוד. ויחסית לכמות החיילים שהוא הביא אתו, גם בקרב הזה הוא איבד יותר אנשים ממה שהיה מתקבל על הדעת."
זו היתה אוגדה! המסמכים הרשמיים של המודיעין מאשרים את זה!"
"למודיעין היתה הערכה מופרזת מאוד גבי הסד"כ של האויב שם, ואם ההערכה הזו היתה נחשפת כשגויה, כמה גנרלים היו מאבדים את הדרגות והקריירה שלהם. זה לא מפתיע שהם עשו הכי הרבה רעש מסביב לניצחון-עלק שלו באוסטרליה. הם ידעו עם מי יש להם עסק, והוא ידע עם מי יש לו עסק."
"ומה עם המערכה בסעודיה?"
"איזו מערכה? הוא הגיע לשם אחרי שהקרב נגמר. היתה לו קומבינה עם אנשים במחלקת התובלה שיעכבו את היחידה שלו עד שהעניינים שם ירגעו."
"סומאליה?"
"כן, שם באמת החבר'ה שלו ביצעו חתיכת תמרון מרשים. רק שאין לי מושג איך הם עשו את זה. את מבינה, הוא היה שיכור לגמרי במשך כל אותו הזמן."
הפעם קרן לא עשתה שום ניסיון להסוות את העובדה שהיא מוחקת את דבריו ממכשיר ההקלטה שלה. "אתה משקר!" היא אמרה בקול רועד, בעודה מניפה לעברו אצבע מאשימה. "אתה פשוט מפחד שלא תצליח להשתוות אליו, אז אתה ממציא כל מני סיפורים. אבל זה לא ילך לך. השקרים שלך הם כלום לעומת דורות של ילדים שחונכו ויחונכו על המורשת שלו, על המשפט 'האנושות ראויה שילחמו למענה' שהוא אמר דקות ספורות לפני מותו..."
יונתן נאנח שוב. "אני יכול לספר לך מה הוא *באמת* אמר לפני מותו..."
היא קטעה את שטף דיבורה והתבוננה בו בסקרנות.
"...אבל יש דברים שאני לא אגיד בנוכחות נשים." הוא השלים. "חוץ מזה, גם ככה לא נראה לי שתאמיני-" לפתע הוא הרגיש שהאדמה תחת רגליו מתחילה לזוז. "תיזהרי!" הוא צעק, דוחף אותה אל מחוץ לטווח הפסל המתמוטט, שמחץ אותו למוות.

***

הפסל הוקם מחדש, ולצדו פסל נוסף, שנראה כמו גרסא צעירה יותר של אותו אדם. למרגלות פסל זה נחה מצבה נוספת:

יונתן בר-עוז
שהציל את חייה של המושלת-לעתיד
בעודו מספר לה על מעשי הגבורה של אביו
מעשה אבות – סימן לבנים.



נושא נכתב על ידי נשלח
  מעשה אבות רז מנסה את כוחו 07:03 05/01/2004
  אפשר, לדעתי, לפתח יותר. NY 05:22 06/01/2004
  רשמתי לפני. תודה. רז 05:37 06/01/2004
  צודק חלקית טרי רוז 11:04 06/01/2004
  יש לי אולי תשובה לעניין השתיקה יעל 14:19 23/01/2004
  סיפור חמוד comet girl 03:16 21/01/2004
  מצחיק. מאוד אהבתי יעל 14:21 23/01/2004


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.