ראשית, תודה כל התייחסותך לסיפורי.

אני חייב לקונן על סוגיה מסויימת שכבר עשתה לי בעיות. סיפור שפירסמתי בתפוז נתפס ככתוב בשפה עשירה מדי. בסיפור זה אכן רציתי ליצור שפה איכותית אך איני מבין כל עיקר איך הוא נתפס כל כך אליטיסיטי.

בבואי לכתוב את "שליחות יום א'" היתה לי הפריויליגיה בכך שמדובר בסיפור בגוף ראשון וכך הנחתי שאני אוכל בקלות להוריד את רמת השפה למשהו הדומה לשפת דיבור. לצורך עניין, זו היא, פחות או יותר, שפת הדיבור שלי. הניסיון, מסתבר, לא הצליח. א ברוך צומעאר.

כישלון 2: הסיפור עם המגדת נועד להעשיר. כבר אמרו חכמים: "כל המוסיף גורע."
את הסיפור עם הרס"ר (אגב, סיפור אמיתי. גן הקטע את התיק) אפשר להשמיט.

מלכתחילה לא התכוונתי ליצור לוגיקה בץ-קיימא. לא על זה הסיפור.

הפואנטה, חצי נחמה, עברה פרפקט. רציתי, בלי הרבה מילים על חברות, לכתוב על חברים.
אקח את דבריך תחת תשומת ליבי, תודה, מיכאל.