בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
טיפת חלב - נסיון 2
נכתב ע''י: Nyx (IP Logged)
תאריך: 07:10 25/12/2003

"מתוקה שלי, את נראית כל כך בוגרת עם הסיכה הזאת.", המתה יפעת וסידרה בפעם התשיעית את שולי האוברול סביב כפות הרגליים הקטנות.
"נקווה שגם המכשפה ההיא תחשוב שהיא בוגרת.", חשבה כשהיא מנסה להמשיך לחייך ברוגע אל מיכלי. התינוקת, שלא נראתה מוטרדת מהמתח של אמה, חייכה את חיוך שתי השיניים שלה והשמיעה מלמול מרוצה.
"היא במצב רוח טוב.", חשבה יפעת, "זה טוב, זה יכול לעזור."
לאחר שהושיבה אותה בסלקל היא בחנה את דמותה שלה במראה. בסדר. לא מוזנחת, אבל לא מטופחת מדי. שלא ייצא שהיא מטפחת את עצמה על חשבון הקטנה. היא נאנחה בשקט ולקחה נשימה עמוקה. "זה רק ביקור בטיפת-חלב.", אמרה לדמות בראי, "תירגעי!".
בדיקת תיק: הכרטיס המגנטי של טיפת-חלב, טיטולים, מגבונים, בגדים להחלפה למקרה של פנצ'ר, מוצץ רזרבי, כדור בד ומכונית פלסטיק צבעונית אם יצטרכו להמתין. כדאי לקחת גם בקבוק, ליתר בטחון. היא ניגשה למקפיא והוציאה את אחד הבקבוקים שהכינה ביום שישי. הוא היה חמים למגע כמו ברגע שבו הכניסה אותו לשם.
היא היתה מרוצה מהמקפיא שלה, היו לה שמונה יחידות בגודל A, שלוש B, שתי C, ו-D אחת. ההורים עזרו לה לקנות אותו. זה היה אמור להספיק אפילו למשפחה בת חמש נפשות. בדיעבד, כנראה שהיתה יכולה להסתפק במשהו יותר צנוע.
צלצול הטלפון קטע את מחשבותיה.
"יפעתי, מה נשמע? איזה מזל שעוד לא יצאת לעבודה." , נשמע קולה של עמית, עליז כתמיד מצדו השני של הקו.
"באמת יש לך מזל, אם זה היה יום של עבודה כבר מזמן לא הייתי בבית. אני הולכת עם מיכלי לטיפת-חלב." אמרה יפעת, מחייכת בחיבה.
"אוי, מסכנה קטנה, שכחתי שהיא כבר בת תשעה חודשים. חיסון, הא?"
"לא, רק בדיקת התפתחות. דחינו את החיסון. בשני החיסונים האחרונים היא היתה חולה, אז יוצא שכל חיסון דוחה את החיסון הבא אחריו. היא בפיגור של איזה חודשיים.", אמרה מיכל, מרגישה דקירת אשמה קלה.
"נו, אז זה לא נורא. תשמעי, אני צריכה טובה. אני יכולה להשתמש במלונה שלך לסוף שבוע? אנחנו נוסעים לבית מלון בצפון וחשבתי להשאיר אצלך את קרמבו."
"לא אכפת לי עקרונית, אבל אתמול נדלקה ב*יחידה D* נורת אזהרה פעמיים. חשבתי להזמין היום טכנאי שיבדוק את זה.", שיקרה יפעת.
"ביחידה D, הא?", צחקה עמית, "כל העולם קורא לזה מלונה, ורק גברת שכטר חייבת להדגיש את השם 'יחידה D' בכל פעם שאני אומרת 'מלונה'. את מתכננת לעבוד באקדמיה או משהו?"
"אני פשוט לא מבינה למה חייבים להדביק לזה שם אחר.", אמרה יפעת בהתגוננות, "יש לזה שם, למה לא להשתמש בו?"
"כי לא מתאים לך להיות כזאת נודניקית. בואי אני אתן לך דוגמא – לא אמרת שאת לוקחת את מיכלי ל'טיפת-חלב' כשהשם הזה עבר מהעולם כבר, אלוהים יודע מתי. את בכלל יודעת איך קוראים לזה היום?"
"המרכז להתפתחות, לא, רגע, לפיקוח ה..."
"את רואה?" קטעה אותה עמית, "אין לך מושג. יותר מזה, אני זוכרת אותך משתמשת בשם 'מלונה' בעצמך כשהיה לך כלב. מאז שמסרת אותו, אני לא יכולה להגיד את המילה הזו בלי שתתקני אותי."
"את צודקת, מה אני אגיד לך.", אמרה יפעת, "תקראי לזה איך שאת רוצה, אני מבטיחה לא להגיד מלה."
"אני מודה לך, איפה היינו?", אמרה עמית. "אה כן, יש לך תקלה. טוב, אני לא רוצה לסכן את המתוק שלי במלונה מקולקלת. אוף, אני לא יודעת מה לעשות. אמא שלי ביטלה את המלונה שלה אחרי שגולדי מתה. לאח שלי אין. ניסיתי אפילו אצל השכן שלי, הזקן הנחמד ההוא. הוא דווקא היה מוכן לעזור, אבל אין לו מקפיא. הוא משתמש במתקנים מהסוג העתיק, אלו שמקררים את האוכל. היית מאמינה? הייתי חייבת לראות כדי להאמין. לא נתקלתי בכזה מאז שהייתי בגן חובה, אני חושבת."
"תגידי, למה שלא תכניסי את קרמבו ליחידה C?, היא מספיק גדולה בשבילו."
"ניסית פעם להכניס חתול בוגר ליחידה C? אני ניסיתי. הוא נאחז בדפנות וצרח כאילו אני מנסה לשחוט אותו.", אמרה עמית, "אני בכלל לא אזכיר איך נראו הידיים שלי אחרי זה."
"תנסי אולי לשים לו קערה עם משהו שהוא נורא אוהב עמוק בפנים, ותטרקי אחריו את הדלת כשייכנס. הרי הוא אפילו לא יספיק לקחת ביס עד שתחזרי." הציעה יפעת.
"אני אנסה, אבל לא נראה לי שהוא ייפול בפח הזה." עמית נאנחה. "נראה לי שאני אצטרך להשאיר אותו בפנסיון."
"למה בעצם את לא קונה יחידה D, אם הוא כל כך סובל?" שאלה יפעת.
"השתגעת? זה נורא יקר. גם הקניה וגם התחזוקה. האמת היא שאני לא מבינה למה את ממשיכה להחזיק אותה, עכשיו שאין לך כלב."
"כן, אבל זה רק כי היה לי קשה לטפל לבד גם במיכלי וגם בכלב. חוץ מזה, הוא תמיד אהב יותר את אורן. אבל כשהיא תהיה בת שנה ומשהו ויתחיל להיות לי יותר קל, אני אביא כלב אחר. זה מאוד חשוב שילד יגדל עם כלב.", אמרה מיכל. "עכשיו כשאני חושבת על זה, מה בעצם את עושה עם קרמבו כשאת הולכת לעבודה?"
"השיטה הישנה והטובה, משאירה אותו עם ארגז חול ואוכל.", אמרה עמית, "אל תגידי לי, אני יודעת שהוא יחיה יותר שנים, אם אני אשאיר אותו במלונה בכל פעם שאני יוצאת מהבית, אבל אני לא אוהבת את זה. זה גם משבש לו את כל המחזוריות של היום והלילה, וגם אני לא אוהבת את הגישה הזו שהוא צריך לחיות רק כשאני לידו, כאילו אני אלוהים או משהו."
"העיקר את מדברת על השכן שלך, את שמרנית בדיוק כמוהו." אמרה יפעת. היא הציצה בשעונה ונחרדה. "תשמעי, אני חייבת לזוז. הצוררת מטיפת-חלב שונאת מאחרים."
"טוב, רוצי לך. אני כבר אסתדר איכשהו. ביי חומד."
"ביי." אמרה יפעת וסגרה את הטלפון. "כמה פעמים שיקרתי לחברה הכי טובה שלי בשיחה אחת?" שאלה את המכשיר הדומם. היא לקחה את מיכלי ואת התיק ומיהרה לצאת מהבית.
יפעת נשאה את מיכלי, כשהתיק הגדול תלוי על כתפה. בדיקה מהירה של השעון הראתה שהיא הגיעה דקה לפני הזמן. היא העיפה מבט בוחן אחרון בתינוקת שבזרועותיה והקישה על הדלת הנושאת את השלט "בוחנת התפתחותית – שרון דולב".
כשעה לאחר מכן, מיכלי שוב בחיקה, ישבה מכווצת תחת מבטה החמור של שרון.
"אין לי דרך נעימה להגיד את זה,", אמרה שרון, "המצב לא טוב.".
יפעת נעצה בה מבט מתחנן, שותקת.
"אם זה היה עד 15%, בכלל לא הייתי מזכירה את הנושא, זה נחשב בתחום הסטייה הסטטיסטית המותרת. עד 20%, אני עדיין יכולה להפעיל שיקול דעת עצמאי ולהחליט לתת לך הזדמנות נוספת. אבל כאן אנחנו מדברות על פיגור התפתחותי של יותר מ- 24%!."
שרון סובבה אליה את מסך המחשב והראתה לה את גרף ההתפתחות. "תסתכלי, היא בפיגור בכל תחום אפשרי: גובה, משקל, התפתחות מוטורית והתפתחות קוגנטיבית. אני מצטערת, אבל אין לי שום דרך להעלים עין מזה."
"אני באמת השתדלתי אחרי הביקור הקודם.", אמרה יפעת בתחינה, "את לא רואה איך היא התפתחה יפה? היא אפילו מוחאת כפיים.".
"יפעת, אני יודעת כמה זה קשה לגדל ילדה לבד.", קולה של שרון נשמע רך יותר, "אבל מדובר פה ביותר מאשר שימוש בזמן מקלחת. אלא אם את מתקלחת במשך שש שעות בכל יום.".
"אולי פעם או פעמיים יצאתי לקניות כשהיא נרדמה ולא רציתי להעיר אותה." מלמלה יפעת בהתגוננות, נזכרת באשמה בפעם ההיא שיצאה לקניות, פגשה את עינת וחזרה בשעות הערב המאוחרות, ואז כשמיכלי היתה חולה, והיא כמעט התמוטטה מחוסר שינה. היה גם הפרויקט הדחוף ההוא בדיוק כשלמיכלי צמחו השיניים והיא לא נתנה לה רגע מנוחה. היא ניערה את ראשה, מנסה לגרש את שטף המקרים שצצו בזכרונה ונראו לפתע כל כך רבים. "מה עכשיו?", שאלה, מובסת.
"אנחנו נצטרך לקחת אותה.", אמרה שרון בעדינות, "זה רק עד שמיכלי תהיה בת שלוש, אז תוכלי לקבל אותה חזרה."
יפעת הנהנה ללא מילים, דמעות חונקות את גרונה. בזמן שקמה, שרון לחצה על כפתור במכשיר האינטרקום שמולה.
"אני צריכה טכנאי לגברת יפעת שכטר, פירוק יחידת שימור זמן D.” אמרה שרון, מעיפה מבט פרידה ביפעת ומיכלי היוצאות.



נושא נכתב על ידי נשלח
  טיפת חלב Nyx 12:12 09/12/2003
  רעיון חמוד מאד! NY 00:06 10/12/2003
  תודה :-) Selene 00:19 10/12/2003
  זאת הייתי אני למעלה Nyx 00:24 10/12/2003
  אמנם ניחשתי NY 01:21 10/12/2003
  אין לי כוונה להחליף ניק כאן Nyx 06:40 10/12/2003
  שרשרי לעליון, כתבי ''נסיון 2''.[[ל''ת]] NY 06:54 10/12/2003
  גם אני חיבבתי את הסיפור גל 01:08 10/12/2003
  לא הבנתי את הסוף יעל 12:56 14/12/2003
  דווקא כן Nyx 00:33 15/12/2003
  אז לא הבנתי משהו אחר יעל 05:21 15/12/2003
  לא, לא את שתיהן Nyx 05:29 15/12/2003
  אה! זה מה שלא הבנתי בסוף. יעל 10:00 15/12/2003
  אני מתארת לעצמי שיש לה מטפלת Nyx 11:06 15/12/2003
  RE: טיפת חלב shavit's mum 01:58 15/12/2003
  תודה על ההתיחסות Nyx 02:15 15/12/2003
  קראתי, ומאד נהניתי. ג'יי האמיתית באיחור לא אופנתי 15:01 15/12/2003
  כן :-) Nyx 07:34 16/12/2003
  אל תחליפי השועל בכרם 04:54 23/12/2003
  אם כבר שניים מאיתנו הבינו שלוקחים את יעל 01:44 24/12/2003
  טיפת חלב - נסיון 2 Nyx 07:10 25/12/2003
  לא הייתי מוסיפה את המשפט האחרון יעל 14:21 25/12/2003
  RE: לא הייתי מוסיפה את המשפט האחרון comet girl 02:12 30/12/2003


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.