מבחינת הסוף, אהבתי יותר את היחס הקודם של הפסיכולוגית לטיפול. תחושת הבוז שלה לדעתי קצת מחמיצה את הנקודה, כי לא כל כך ברור למה היא טורחת להציע את זה אם היא לא מאמינה בזה. היה יותר טוב כמו שעשית קודם, כשהיא המליצה על הטיפול הזה ועברה לטיפול זוגי אמיתי רק בלית ברירה. לדעתי היה טוב אפילו לתת את הרושם שאולי היא מקבלת אחוזים מד"ר כרמון - זה יוסיף אלמנט של עוד ספקולציות לגבי מה שמתרחש שם מאחורי הקלעים על גבם של אנשים תמימים. כשהיא לועגת לשיטה, אין את האלמנט הזה.

מבחינת השאר, לדעתי הדיאלוגים וההתנהגות של הזוג הרבה יותר אמינים מהגירסה הקודמת, וזה מצוין.

אהבתי מאוד את ההתנהלות של ד"ר כרמון, איך הדרך שלו לתת מידע לפציינט מגרדת את החוקיות - מתוך הנחה שבמילא הפציינט לא יזכור כלום אחר כך. זה היה טוב מאוד.

זה מה שיש לי בקריאה ראשונה. אני אנסה לעיין בזה שוב מחר או מחרתיים ואראה אם יש לי עוד הערות.