ה"סיפור" שלך הוא מאמר תעמולה פוליטי, שמתובל באורח מן העתיד כדי לתת לדמויות הזדמנות לנאום... אני מצתרף לקריאה להכניס יותר סיפור לסיפור.
אולם מעבר לכך - המלצה שהועברה באיקון מאורסון סקוט קארד: אל תכתוב על העתיד הקרוב. אין לך שום יכולת לחזות אותו - לא יותר ממה שהיתה בשנות השמונים למי שלא שחזה את נפילת הגוש הקומוניסטי. הדבר היחיד שתצליח להשיג ממבט אל עתיד כל כך קרוב ובנושא כל כך טעון הוא שיקוף של דעותיך הפוליטיות.
אם אתה באמת רוצה לכתוב מד"ב, תתרחק קצת. תכתוב על עוד 100 או 200 שנה (אס"ק: "זה זמן שיספיק לסיפור שלך להתפרסם באנתולוגיות לפני שיגלו שהוא שגוי".) תכתוב על מקום אחר, על דבר אחר. תכתוב ביותר פאתוס. אתה רוצה לכתוב על התבוללות והתמעטות של עם? תכתוב על נפילה של כוכב מורד באמפריה, על עלפים מוקפים באורקים. זה היה הטריק של היינלין: הוא כתב ביקורת על אמריקה של זמנו, אבל מספיק רחוק בזמן ובחלל כדי שזה יהיה סיפור ולא מאמר.
כמובן, יש תמיד את האופציה שאתה באמת רוצה לכתוב על כאן ועכשיו. במקרה הזה, יש לך עתיד מזהיר ככותב מאמרים מדיניים. אל תסווה את המסר שלך במשל מד"בי מפולפל - הסבר ונמק אותו בעברית ברורה! גם המסר יעבור יותר טוב, וגם יכבדו אותך יותר.