עכשיו שאני מסתכל על זה יכול להיות שהתגובה של הסופר באמת קצת פלגמטית. יש לגיבורי הסיפורים שלי (השניים או שלושה שיש..) נטייה להיות אדישים... מודה, אני מפחד מתיאור של רגשות חזקים, בהלה, וכו'. זה בד"כ לא יוצא לי כל כך טוב. אולי כי אני כזה.. אדיש.. ומשום מה אני די אוהב אותם ככה (:

יהיה באמת מעניין לעבוד על סיפור יותר מורכב, שמתרחש בארץ "בזמן אמת". התחילו לרוץ לי כל מיני רעיונות בראש: סצינות קצרות, בעיקר. אתגר נוסף: לנסות לכתוב דיאלוגים ב"עברית החדשה" ההיא. מודה שזה מה שהכי מלהיב אותי. אבל הערבית שלי לא מספיק טובה.. וגם לא של קוראיי, אני חושש.

Thanx על הפידבק, יעל!