מבחינתי (כקוראת) היה עדיף אילו היית כותב מאמר מושקע על הבעיות בשיטה הדמוקרטית ורעיונותיך בדבר הקמת בית ספר לממשל - שזה דרך אגב, רעיון ממש טוב. מאמר כזה אתה יכול לשגר לעיתון יומי, ואולי הם אפילו יפרסמו אותו. אתה יכול עם רעיון כזה להקים אפילו את הבית ספר הזה ולקוות שהוא יפתור במשהו את בעית הרמה המזעזעת של חברי הכנסת בישראל.

השאלה היא למה לכתוב סיפור? וחשוב מזה, למה לכתוב את הסיפור *הזה*?

מבחינתי הסיפור היה הרצאה אחת גדולה ודי משעממת. רק ממש ממש לקראת הסוף (אחרי שעראן נכנס לראיון שלו), זה תפס קצת עניין, היתה איזו הפגנת רגש - משהו שימשוך אותי לקרוא.

שתי הדמויות שלך היו שטוחות בצורה בלתי רגילה, ולא שירתו שום מטרה שלא היתה העברה ישירה של המסר שלך. כשקראתי עליהם לא קיבלתי הרגשה של אנשים שחיים בתרבות אחרת, אלא של שתי בובות שנוצרו במיוחד לצורך הסיפור שלך - וזה לא טוב. גם צירוף המקרים בו הם פוגשים את אותו "מורה" כשהם צעירים, הוא מעל הסביר לסיפור.

סיפור טוב צריך להיות מורכב מכל מיני אלמנטים שכוללים: רעיון, עלילה, דמויות...
בסיפור שלך אפילו רעיון אין - כי מה שיש לך זה רעיון לפתור בעיה בוערת בחיים שלנו כאן, אבל הוא לא רעיון של סיפור. הרעיון שלך יכול להיות מרכיב מרכזי *בתוך* הרעיון הגדול של הסיפור.

ראה כיצד היינליין העביר את רעיונותיו המדיניים: "עריצה היא הלבנה", "לוחמי החלל", "גר בארץ נוכריה"... מאחורי כולם יש מניפסט פוליטי חזק, אבל הוא משולב בתוך סיפור מרגש ומעניין שגורם לך להמשיך לחשוב על דעותיו של המספר במשך זמן רב.

בקשר לסיפור שלך - לדעתי כדאי לך למצוא דרך מעניינת לספר אותו, להכניס קצת דמויות, קצת התרחשויות, קצת רגשות - או לחילופין לכתוב את המאמר הרציני והמושקע ולפרסם אותו במקומות המתאימים. מי יודע? אולי תקבל הדים חיוביים ותצליח להזיז משהו.