בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
רק אל עצמי לדבר ידעתי
נכתב ע''י: שלמקו (IP Logged)
תאריך: 06:59 15/08/2003

~_רק אל עצמי לדבר ידעתי (*לי דווקא אין את הבעיה הזאת*)_~

עוד משחר ימיו של האדם, הוא שאף להגיע גבוה, גבוה מעל השמיים ואל הכוכבים. ומשאלתו של האדם הוגשמה ביום אביב אחד, כאשר יהויכין פירגלו גילה במקרה את הקפיצה. הקפיצה אפשרה למים האנושי להגיע בקלות ובמהירות לכוכבים, ובכך פתחה...
*"עם מי אתה מדבר?"*
זה ממש משנה?
*"אתה מתחיל לדבר אל האוויר. הייתי אומר שזה משנה."*
תכף תאמר שאני משתגע.
^"הוא לא צריך לומר שום דבר בנושא. יש כאן פסיכיאטר אחד מוסמך."^
*"אתה."*
אתה, פרופסור.
^"אני. ואני זה שאקבע האם אתה משוגע או לא."^
*"הוא משוגע, אתה לא רואה את זה? הוא מדבר אל האוויר!"*
^"אם מישהו היה מסתכל על השיחה הזאת, הוא היה מגיע בדיוק לאותה מסקנה. ובכל זאת, לא היית אומר שהוא סכיזופרן בגלל שהוא מדבר איתנו."^
*"אבל..."*
"שת-ת-ת-ת-וק!"
"..."
תודה.
^"דוקטור, אם אתה כבר כאן, חל איזה שינוי נוירולוגי אצלו בזמן האחרון?"^
"ל-ל-ל-ל-לא."
^"תודה, דוקטור. ודרך אגב, אתה באמת סכיזופרן, המפקד, במקרה ששכחת. אחרת לא היו נותנים לך להטיס חללית מחקר מלכתחילה."^
"גם כן חללית מחקר, היי! לא מצאנו אפילו גרגר אבק בשנתיים האחרונות."
זה בגלל שהמשימה שלי היא מיפוי החלל הריק, ג'ורג'. לא כל הזדמנות לבדיחה דורשת תגובה.
^"אפשר לחזור אל הבעיות שלך, המפקד? אל מי דיברת קודם?"^
לא אל אף אחד מכם. פתאום התחשק לי לדבר אל האוויר, בלי לקבל שום תשובה. נמאס לי לקבל תמיד תשובה על כל דבר.
^"אם אתה רוצה, אפשר לתכנת עוד אישיות שלא תגיב אליך. זה לא יגדיל את העומס עליך"^
אתה לא מבין כמה היה נחמד לקבל קצת שקט מדי פעם, נכון? ואתה עוד קורא לעצמך פסיכיאטר.
^"אתה זה ששולט על החללית. אתה זה שקובע."^
בכלל, מצבי היה הרבה יותר טוב אם לא הייתם כולכם בראש שלי.
^"תרשה לי לחלוק עליך. אתה נמצא בחללית מחקר באמצע החלל העמוק, אלפי שנות אור מכל שמץ אינטליגנציה. היית משתגע לבדך תוך שבוע. בגלל זה, לא שולחים סייר לחלל העמוק בלי שהוא יהיה חולה נפש ברמה זו או אחרת מההתחלה."^
"ועד-ד-ד-דיין, מישהו צ-צ-צ-צריך לשמור על השפיות שלך. לכ-כ-כ-כן חיברו למוח שלך כ-כ-כ-כ-כמה שתלים פסיכוטוביים. הם מחק-ק-קים אישיות שונה, לוקחים על עצ-צ-צ-צמם תפקידים טכניים, שומרים אותך שפוי ועל אצבעות היד-יד-ידיים. אתה טס היט-ט-ט-טב, אתה חוקר היט-ט-ט-טב, ואתה מדבר אתנו כאילו אתה נמצא עם צוות חללית שלמה."
וככה זה כבר כמה מאות שנים, בזכות הטיפול הטוב של הדוקטור. אפילו שהוא מדי פעם מסביר לי דברים שלא מעניינים אותי. אף פעם לא משעממים, השותפים הקטנים שלי.
"למי 'ראת קטן?"
"למי קראת שותף, היי?"
"למי קראת שלך?"
"מיסהו כאן קרא את החדסות סהגיעו בסידור האחרון?"
"משעמם לי."
גם לי הגיע הזמן להמשיך במשימה המקורית שלי. נווט, הכל מוכן?
*"תופעת דחיסות חצי שנת אור ממקומנו הנוכחי. כל הנתונים הוכנסו למחשב הקפיצה, כל מה שאתה צריך זה להפעיל את הקפיצה."*
ואני לוחץ על ידית ההתנעה.
|" אתהנמצאעםצוותחלליתשלמה. וככהזהכברכמהמאותשנים, בזכותהטיפולהטובשלהדוקטור. אפילושהואמדיפעםמסבירלידבריםשלאמענייניםאותי. אףפעםלאמשעממים, השותפיםהקטניםשלי. למי'ראתקטן? למיקראתשותף, היי? למיקראת"|
אם יש דבר אחד שאני לא סובל
"אני דווקא לאהוב את זה"
במנועי הקפיצה שלי, זאת החזרה המיותרת הזאת על כמה דקות אקראיות מלפניה. אבל לפחות, זה נותן לברוריה חומר לעבוד עליו.
"עד עכשיו, יש לנו ארבע מאות אלף, תשע מאות קופים על מכונות כתיבה. בקרוב כבר להיות לנו סיפורים סבירים."
נווט, בצע סריקה של האזור.
*"הקפיצה הושלמה בהצלחה. מתחיל לבצע מדידות צפיפות הסביבה... אני חושב שיש לנו בעיות."*
מה?
^"מה?"^
"מ-מ-מ-מ-מה?"
"מה, היי?"
"תהיו בשקט! אי 'פשר כבר ל'שון כאן!"
*"אני מזהה תופעה מוזרה מלפנינו. אני לא מצליח להבין בדיוק מה היא..."*
האבל!
"תן לי לראות את הנתוניםםםםםם... זה מאד מענייןןןןןןן... אפילו מרגשששששש... זה נראה כמו קרע בחלל-זמןןןןןן... ואנחנו מתקדמים ישר לעברווווווו..."
ומישהו מכם יכול לומר לי מה הקרע הזה בדיוק עושה?
"עדיין לאאאאאא..."
*"עשרים שניות למפגש."*
"מספיק זמן בשבי'ך לשים ד'ודורנט. 'תה מסריח."
"אולי יש שם איזו חייזרית נימפומנית ירוקה?"
*"יותר סביר שזה יקרע אותנו לגזרים. חמש, ארבע, שלוש,"*
כולם להחזיק חזק!
^"הערה טפשית."^
"אחת, פגיעה!"
לא קורה כלום, לרגע, ואז פנים החללית והחלל שמסביבה מתחילים לזהור באור יקרות כתום. מנועים, במלוא הכוח אחורה!
*"בלתי אפשרי. אנחנו מרותקים למקום. אם אני אצליח להפעיל שדה כוח טעון חיובית, אולי נצליח..."*
מה אתה מדבר? תעבוד.
"'תה חייב לר'ות ת'זה!"
ולפתע, אני רואה אותה בעצמי. נערה צעירה, שערה הארוך מוסתר בתוך השק שמכסה את אחורי ראשה, ושאר גופה מכוסה גם הוא בבד כחול גס, כמעט שק בעצמו.
*"מי את?"*
^"היא לא יכולה לשמוע אותך, אתה קול בתוך הראש שלו!"^
-אני ז'אן (היא אומרת בקול).
את יכולה לשמוע את הקולות שלי?
-בוודאי (היא מחזירה קווצת שיער סוררת לתוך השק). אני שומעת אותם כאילו הם היו שלי.
^-"כופרים! שדים! השמידי אותם!"^
לא תהיה שום השמדה בספינה שלי. ז'אן, את בטח מבולבלת...
^"גם אני."^
*-"למה שלא תהיה מבולבלת? היכן היא, בכלל?"*
את נמצאת על ספינת החלל שלי. אירוע מסויים ברצף הזמן-חלל
"חלל-זמןןןןןן..."
ברצף החלל-זמן הביא אותך אך הספינה שלי. אני לא יודע מהיכן הגעת, אבל אני בטוח שאת רוצה לחזור לזמן ולמקום המקורי שלך.
-דווקא לא, אני אוכל להיעזר במנוחה קלה מלחימה באויבי.
"רגע, אני לחשוב שפרטים להתחיל להתחבר לי... ז'אן, האם שם מלא שלך הוא ז'אן ד'ארק?"
-לא, שמי הוא ז'אן אבוטבול. הייתי בדיוק באמצע חזרה למחזה על ז'אן ד'ארק, הלכתי לקדמת הבמה, כשאור כתום זוהר עטף אותי... ומצאתי את עצמי מולך. מה כבר עשיתי שזה מגיע לי?
^"את לא ז'אן ד'ארק? אבל הקולות שאת שומעת..."
-"אין לנו שום קשר להצגה! מה, כבר אסור לסכיזופרנית במציאות לגלם סכיזופרנית במחזה?"^
*"אבל אחת מכם דיברה על כופרים ורצתה להשמיד אותנו!"
-"היא לוקחת את התפקיד שלה מאד ברצינות."*
^"מעניין מאד. אם הקולות שלך ושלה יכולים לדבר אחד עם השני..."
-"אולי הם גם יכולים לעבור מאחד לשני?"^
"שלום לך, 'ותק! מה קול יפה 'כמוך עושה בראש כזה 'תוסבך?"
אתה לא הולך...
-לא, שימשיך. אני רוצה לראות מה יקרה.
-"'תה יודע, אתה לא קול קוטל קנים בעצמך..."
"מה ד'תך שנ'זוב את ה'זופרנים האלה..."
"לא, באמת, אני רוצה את החדסות האלו! אמורה להיות סם ביקורת על מאמר ססלחתי!"
-"...ונלך לנו לאיזה 'קום שקט? רק 'ביא את האלכוהול!"
-מי היה מאמין. אז תאמר לי, מה אתה עושה כאן, בחללית הזאת?
עבודה די משעממת, האמת. את מבינה,
^"הוא הולך לספר את הסיפור עוד פעם"
-"כבר שמעתם את הסיפור הזה?"
"יותר מדי פעמים, במיוחד שאנחנו יודעים אותו בכל מקרה. הוא חושב שלספר לנו דברים שאנחנו יודעים זה סוג של נקמה בבלאגן שאנחנו גורמים בראש שלו."^
-אני מבינה שאתה לא רוצה לספר לי?
לא אני. הם.
-לא משנה. אני חושבת שאני אוכל להסתדר בלי סיפור החיים של..
*"אזהרה, אזהרה. קרע בזמן-חלל..."*
"חלל-זמןןןןןן."
עכשיו זה לא הזמן.
"בכלל, היי!"
*"הקרע בחלל-זמן נפער מחדש. אנחנו מתקדמים היישר לתוכו."
-"זאת אומרת שאנחנו חוזרים הביתה?"*
^-"בואו נקווה."
"כל עוד אלו לא אנחנו שנמצא את עצמנו בחזרות לז'אן ד'ארק, הכל יהיה בסדר."^
"אין שום דרך להבטיח את זהההההה..."
יש לנו דרך לשלוט על מי שיעבור דרך הקרע?
"לאאאאא..."
אז כדאי שנחזיק אצבעות...
*"עשר שניות!"
-"תשע"
"לא ידעתי שאת אוהבת לספור לאחור."
-"שש. תחביב שלי."
"ארבע."
-"שלוש"*
תחזיקו חזק!
^"כבר אמרתי לך שזאת הערה טיפשית?"^
שוב האור הכתום. וכשהוא נעלם... גם ז'אן נעלמת איתו. נווט, הכנס את נתוני חור התולעת הבא, בזמן שאני אפעיל את הדוושות...
נווט?
נווט!
מישהו?
אם מישהו נשאר כאן, שהוא יענה לי!
אני לא צוחק!
השקט הזה מפחיד אותי!
הצילו!
מישהו?
אני חייב לבדוק. אולי החיבורים לשתלים נקטעו בגלל הקרע...
איפה הדוקטור שומר את המכשירים שלו?
אני לא מבין, אין שום בעיה שאפשר לזהות.
פרופסור, עכשיו יהיה זמן טוב להרגיע אותי.
לאיפה הם הלכו?
אני לא רוצה להיות לבד!

%אז בוריס, סכם לי את החקירה, מה יש לנו כאן?
*%"מצאנו את החללית הזאת נסחפת בגיזרה שהייתה מיועדת לנו באופן בלעדי. כשלא קיבלנו תשובה לניסיונות התקשורת שלנו..."*
%"מתנסססאים שכמותם!"
*%"כשלא קיבלנו תשובה, עלינו על סיפונה בשביל לבדוק מה קרה. אני אתן לדוקטור סמית' לפרט על מצב הטייס."*
^%"גופת הטייס נמצאה כשהיא במצב רקבון מתקדם, נקודה. בניתוח שלאחר המוות התברר כי הטייס מת מאיבוד דם נרחב אשר אירע עקב מספר רב של שריטות שאותם הוא גרם לעצמו, נקודה. ניתוח פסיכופתולוגי ראשוני מראה הוכחות שסכיזופרניית הטייס התפתחה לפסיכוזה מלאה, נקודה. הסיבות לכך לא ידועות, נקודה, סוף דיווח."^
%"לי יססס רעיון בקסססר לסיבת ההחמרה, בוססס. מסססאתי מססספט סססהמנוח חרט על הקונסססולה סססלו. היה כתוב סססם 'הם נעלמו, כולם!'."
^%"אבל כל החיבורים לאחרים שלו היו תקינים! לא הייתה שום סיבה שהם יעלמו!"^
%"סססה מה יססס. קסססה לי להסססביר איך סססה קרה, אבל סססאת האפסססרות הכי סססבירה. בלי האחרים סססלו, סססום דבר לא מנע ממנו לפתח פסססיכוסססה חמורה."
%אז השאלה היא רק איך זה קרה. אולי התוכנה שלו נמחקה?
^%"לא נראה לי שנצליח לדעת מה בדיוק קרה. לא עם המכשור שיש לנו כאן, בכל מקרה."^
%טוב, הוא ידע את הסיכון. אחרי הכל, זאת הייתה ז'אן אבוטבול שאמרה, ביום שבו היא קיבלה פרס נובל על פיתוח השליטה בחורי התולעת: 'החלל הוא מקום מסוכןןןןן... אבל זאת לא סיבה לא להגיע לסם'



נושא נכתב על ידי נשלח
  רק אל עצמי לדבר ידעתי שלמקו 06:59 15/08/2003
  חמוד יעל 23:19 15/08/2003
  טודה, הבלבול מכוון שלמקו 11:52 16/08/2003
  RE: טודה, הבלבול מכוון גליה 01:48 29/08/2003
  הבלגן עדיין שם. NY 08:29 19/08/2003
  כמובן שאני יכול לפשט עוד שלמקו 08:50 19/08/2003
  אבל מה נותנת תחושת הבלבול לקורא? NY 09:40 19/08/2003
  תחושת הבלבול נותנת תחושת בלבול שלמקו 00:19 20/08/2003
  כפי שאמרת - בשביל סיפור זה לא מספיק.[[ל''ת]] NY 01:36 20/08/2003
  התוצאה תהיה קורא מבולבל שלא רוצה יעל 03:25 20/08/2003
  NY עדיין לא גיליתי נולי 16:07 25/08/2003
  ביקורת שלא מזכירה אף אלמנט חיובי NY 16:39 25/08/2003
  מספר 3 הלך קפוט? NY 16:42 25/08/2003
  RE: מספר 3 הלך קפוט?[[ל''ת]] יגאל דידי 01:10 04/02/2004
  יופי נחמה נולי 00:00 26/08/2003
  יקירתי, NY 00:52 26/08/2003
  ניטפוק פסיכולוגי ניר א. 08:52 29/08/2003
  תודה על הניטפוק הפסיכיאטרי שלמקו 10:17 30/08/2003
  אבל, אבל ניר א. 04:03 01/09/2003
  בוא נעזוב לרגע את זכותו של הכותב שלמקו 09:18 01/09/2003
  זה יכול להיות משעשע (: ניר א. 08:30 02/09/2003
  נשמע מעניין. תכתוב סיפור.[[ל''ת]] שלמקו 10:20 02/09/2003


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.