א. אתה כותב בשפה המתיימרת להיות גבוהה, אך למרבה הצער נכשלת בכך שוב ושוב. יש לך כאן שעטנז של מילים גבוהות ונמוכות המחוברות יחדיו באופן לא מחמיא. דוגמאות אופייניות: "הצ'פחה שמוטי העיף לחברו היתה סימלית ביותר", "כשהוא מפליק את בדל הסיגריה ממנו והלאה"
ב. שימוש באנגלית המפגין אך ורק חוסר ידע מספיק בשפה העברית: "...והיה מוכן לדייט הגדול עם דנה. נשארו רק כמה טאצ'ים אחרונים..."
ג. עודף תארי הפועל. אין כל רע במילה "אמר" כדי לציין שמישהו אמר משהו. את רוב המידע על הקורא לקבל מהנאמר ולא מהתיאורים בהם אתה מלעיט אותו. הדיאלוג על הברזלים, למשל, הוא דוגמה מושלמת לדרך הלא נכונה לכתוב דיאלוג. ההוא מחטט בכיסיו, הזה מצחקק, ההוא שותק מוצא מה שחיפש, הזה שותק שוב... שניהם עושים המון דברים מאולצים אך ורק כדי שלא תאלץ להסתפק ב"אמר" פשוט. הדיאלוג שבא מיד לאחר מכן ממשיך - ההוא שובר את השתיקה, הזה עונה לו במבטא זר, טרה לה לה, טרה לה לה. בחיית רבאק, מה עשה לך הקורא המסכן?
ד. הגזמה כללית בכל הקשור לתיאורים. "נשמע קול זעקות שמחה", למשל, הוא סרבול מיותר של "נשמעו זעקות שמחה". הסיפור מלא בתיאוריות היתר הזו, שלא מוסיפה לו דבר ואף מסרבלת אותו לא מעט.
ה. כמו אצל כותבים רבים, כל מה שכתוב בסוגריים מיותר. המנע מסוגריים. אם משהו נראה לך כראוי לסוגריים, כנראה שהוא מיותר.
ו. הנה כמה דוגמאות לפיסוק *נכון* של דיאלוגים. שיב לב למיקום הפסיקים, המרכאות, הנקודות ושאר הירקות, וראה את ההבדלים מסיפורך:
"שלום," אמרתי.
"אכפת לך," אמר משה, "להפסיק עם זה?" (משה אומר משפט *יחיד*)
"ממש לא," אמר משה. "אני לא מסכים." (משה אומר *שני* משפטים)
"לעזאזל!" אמר משה. "איפה פה השירותים?" (כנ"ל)
קפאתי על מקומי. "הו, לא..."
כללית, המנע מכפל סימני פיסוק (?!, !!, ?!? וכו').
ז. אתה חוזר על שמו של הלונה פארק חמישים פעם. זה מעייף וגורם לקורא לתהות שמא המחבר חושב אותו לאידיוט. האם זה הרושם שאתה מעוניין להותיר בקורא?
ח. שגיאות כתיב רבות - כאלה שכבר צוינו כאן וגם כאלה שלא ("נפתר מהילד", למשל).

בקיצור - יש עוד הרבה עבודה.