עד שליש הסיפור בערך זה אפילו מעניין. אבל אחר כך היתה ציפיה ברורה ששתי העלילות יתמזגו באיזשהו אופן (להרגשתי היה צריך להיות אופן פנטסטי/מד"בי - הסבר מיד), וזה דבר שלא קרה. גם בסוף. המיזוג בסוף הוא מלאכותי מאוד וגם מיותר לחלוטין בשלב בו הוא מגיע.

גם ה"פנטסיה" שבאה פתאום בסוף, כשאנחנו מבינים שהחזאי לא חוזה כלום אלא קובע את מזג האויר נראית מאוד מאולצת ולא קשורה לסיפור עצמו. (דרך אגב, אם זו היתה אמורה להיות הפתעה, זה נכשל בגדול, כי ניחשתי את זה כבר בהתחלה). נראה כאילו עשית את זה רק כדי שתוכל להרוג את כולם בסוף בצורה מאוד דרמטית. אז מה שיצא זה שזה נראה מאולץ, והדרמה מתמסמסת לגמרי.

מדוע היתה לי ציפיה להתמזגות העלילות (בצורה פנטסטית)?
א. שם הסיפור מתייחס אך ורק לעלילה אחת, בעוד שהשניה היא זו בה פותח הסיפור, וזו שחורצת את הגורל של כולם (המהפך הנפשי שעובר על פולי לא מזיז לאף אחד אם כולם מתים).
ב. סגנון הדיאלוג של פולי ואוגוסטינה כל כך שונה מסגנון הדיאלוג של החזאי וחברתו, עד שהיתה תחושה שפולי ואוגוסטינה בכלל לא חיים בעולם הזה ו/או בתקופה הזו. בשלב מסוים אפילו היתה לי תחושה ארטילאית כזו שפולי ואוגוסטינה הם בכלל זוג פיות או מלאכים שעומדים להתערב בחייהם של החזאי וחברתו.
ג. כן מרגישים את הקונטרסט העמוק בין מערכת היחסים של פולי ואוגוסטינה לבין מערכת היחסים של החזאי וחברתו. לכן, ציפיתי שבשלב מסוים תהיה השפעה הדדית. זה לא קרה.

כל אלה גרמו לי לאכזבה מהסיפור עוד לפני שהוא נגמר. בערך באמצע הבנתי שהדברים לא עומדים להתחבר, ובבת אחת הסיפור הפסיק להיות מעניין. ראיתי לאן כל כיוון עלילה הולך, ולא נותר לי אלא לקרוא עד הסוף כדי שאני אוכל לכתוב ביקורת (אילולא זה, הייתי נעצרת בשלב ההוא).

עוד הערה, יש לך שליטה נהדרת בשפה. חבל שאתה מבזבז אותה על תיאורים מעצבנים שלא תורמים לסיפור דבר (כן, בדיוק אלה שאלכסנדר התלהב מהם. לי הם גרמו לחרוק שיניים).

ולסיום, השאלה הכי חשובה מבחינתי - מה קרה לחתול של פולי? אני מאוד מקוה שהוא לא נשרף עם הצריף... איך יכולת לשכוח את החתול בצריף? איך פולי יכול היה לעזוב אותו וללכת לגור בבית אחר? בתור הבעלים הגאה של חתול - אני מוחה!