בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
ארז - סיפור
נכתב ע''י: אבירם (IP Logged)
תאריך: 04:57 25/06/2003

"ארז" – מאת אבירם

רק לא להרדם... רק לא לצרוח שוב...
מתי כל זה התחיל... הכל מעורפל... כל כך מעורפל...
אני נזכר... המכתב מבצלאל... להגיש עבודות צילום עדכניות... וארז עם המראה של ג'יימס דין...

פקחתי עיניים ופתאום ארז היה שם. ניצב לימיני עם אותו חיוך קטן וממזרי שאי אפשר היה להפריד אותו ממנו.
"מתי הגעת?", שאלתי מופתע.
"לפני כמה דקות. ראיתי שאתה ישן והסתכלתי עלייך."
"לא, אני רק נמנמתי קצת." מלמלתי כמעט מתוך התנצלות. ארז הזה תמיד היה מופיע כמו רוח-רפאים כמעט משום מקום.
"תשמע," אמרתי לו. "קיבלתי הצעה ללמוד במגמת צילום בבצלאל. אני צריך להגיש להם צילומים לדוגמא, כמבחן קבלה. אכפת לך לעשות לי קצת פוזות מול המצלמה?"
החיוך של ארז התרחב, הוא צחק.
"מה קרה?" חייכתי גם אני.
"אני לא יכול להצטלם," אמר ארז. "המצלמה לא תקלוט אותי."
"אל תהיה חנטריש. את עניין הפוקוס תשאיר לי. אני מבטיח לך גם שהצילומים ימצאו חן בעינייך מאוד. אתה יודע מה, אני גם לא מגיש שום תצלום בלי שתאשר לי אותו. מה אתה אומר?"
"זה לא יילך", אמר ארז בחיוך רחב עוד יותר.
"תשמע," נכנסתי לאקסטזה של שכנוע. "אתה טיפוס מאוד פוטוגני, יש לך סטייל של ג'יימס דין. וחוץ מזה, אני לא מתכוון לעצור רק בצילום. אני חושב גם על בימוי סרטים, צילום לעיתונים וכל מיני דברים כאלה. זה יכול להשתלם לך, תאמין לי."
"אתה לא מבין. המצלמה לא תקלוט אותי, לא יצא לך כלום בתצלום, רק חלל ריק." הוא המשיך לחייך.
"על מה אתה מדבר? תגיד לי אתה שפוי?! למה שהמצלמה לא תקלוט אותך?"
"כי אני מלאך," אמר ארז. "אין לי גוף. הצורה המוחשית שלי היא רק אשליה שלך."
הסתכלתי עליו בשתיקה למשך מספר שניות.
"אז אתה רוצה תשלום", סיכמתי. "תשמע, אני ממש לא יודע כמה אני יכול לשלם לך…"
ארז המשיך לחייך.
"תשלום עבור מה?" שאל.
"אולי תפסיק לשגע אותי!" קראתי בכעס. "עבור יום צילום שלך".
החיוך לא מש משפתיו של ארז, וגם לא ניכרה בו כל התרגשות למראה הכעס שלי.
"הרגע הסברתי לך שהמצלמה שלך לא תקלוט אותי." חזר שוב.
"את עניין הצילום והקליטה תשאיר לי," אמרתי. "השאלה היא האם אתה מוכן להצטלם או לא?"
"אתה לא מאמין לי," קבע בחיוך. "אתה לא מאמין לי שאני מלאך."
"מצדי תהיה שמעיה אנג'ל! אתה מוכן להצטלם בשבילי או לא?!? אני נורא לחוץ בזמן!"
ארז המשיך לחייך ושתק מספר שניות.
"אתה עקשן!" קבע לבסוף. "אבל איך שאתה רוצה. צלם אותי פעם אחת ותראה…"
"מצוין!" קראתי בניצחון. "תן לי רק שניה להביא את המצלמה שלי"
יצאתי בחופזה לחדר הסמוך ושלפתי את מצלמת הניקון, מתוך ארון השידה שליד המיטה. הייתי להוט להוכיח לארז את כישורי הפנטסטיים כצלם לפני שיתחרט.
"טוב," אמרתי בזמן שאני מתקין את הפלש, "נעשה צילום ניסיון קטן – עמוד ליד המחשב שם. אין צורך שתעשה איזו פוזה כבר עכשיו, זה רק לניסיון."
ארז נעמד ליד המחשב בצייתנות, מבזיק חיוך לעבר פניי העטויות במצלמת הניקון. המצלמה הבזיקה הישר לתוך עיניו המחייכות. תמונת הפולארויד נפלטה בזמזום מתמשך מתוך גחונה, כשכתמים דהויים עדיין מנמרים את מרכז התצלום, אך מתחילים להתלכד לכלל פסים ההולכים ונחשפים ומתרחבים במהירות. אחזתי את התצלום בשתי אצבעות ונפנפתי אותו במהירות כדי להאיץ את תהליך החשיפה.
"עכשיו תראה מה אני שווה בתור צלם!" הכרזתי בגאווה. אחזתי בחלק התחתון של התצלום בזרוע מתוחה והנפתי אותו בדרמטיות עד שהתישר מול עיני.
מצמצתי בתדהמה…
המחשב היה שם, וגם התמונה של הכלבלב הנובח שהיתה תלויה מעליו, והוסתרה על-ידי ראשו של ארז כאשר לחצתי על המבזק, לכן הבחנתי בה רק עכשיו – אבל שום סימן לארז! לא צל ולא צללית...
הצמדתי את התצלום בבהילות אל עיני, סורק בו כל מילימטר אפשרי...
"מה... זה?!?" התחלתי למלמל...
"זה בדיוק מה שאמרתי לך," המשיך ארז לחייך את חיוכו הנמשך, שפתאום נראה לי קצת מוזר וגם לא טבעי...
"אתה... אתה רוצה להגיד לי שאתה באמת – מלאך??"
ארז הנהן ומשך בכתפו בתנועה של אין-מה-לעשות-ככה-זה.
"אז... איפה הכנפיים שלך?… לא צריכים להיות לך כנפיים?…" הרגשתי מאוד מטופש כאשר נפלטו לי המלים המטומטמות האלה, אבל... הייתי פשוט חייב לשאול.
"איזה כנפיים?" המשיך לחייך אלי את חיוכו המעצבן, שכאילו קפא לו על הפנים.
"הכנפיים... כמו בציורים..." השתתקתי.
"אין לי כנפיים," אמר באותה משיכת כתף. "וגם אל תבקש ממני לטפס על סולמות גבוהים. זה נורא מעייף."
שתקתי שוב...
"אז... אז מה אתה יכול לעשות בתור מלאך?" שאלתי לבסוף.
האמת שכבר לא היה אכפת לי מההרגשה המטופשת שאפפה אותי...
"שום דבר מיוחד," אמר.
"אה, רגע." מיד תיקן את עצמו. "אני יכול להחליף זהויות!"
"להחליף זהויות?" חזרתי בטמטום מוחלט.
"בטח!" קרא בניצחון. "ויש אפילו זהויות שיש להן צורה טבעית לגמרי! בכלל לא תדע שמדובר במלאך!"
"כלומר בי", הוסיף מיד.
"הצורה הגשמית של ארז היא רק אשליה שלך, כמו שאמרתי לך קודם. בגלל זה לא יכולתי לעזור לך עם הצילום." קולו התחלק שווה בשווה - בין להסביר ובין להתנצל.
"רק רגע," אמרתי מבולבל. "על איזה זהויות אתה מדבר?"
"אה, אני יכול להפוך לכל מי שרק תרצה?"
"לכל מי שאני רוצה??"
"כן, עובדה שרצית אותי בתור ארז, וכך באתי." ואז הוא הביט בי וחייך חיוך חשדני. "אתה שוב לא מאמין לי?" שאל בנימה של הקנטה.
"לא, פשוט אני..."
"אתה יודע מה, תחשוב רגע על מי שאתה רוצה. ותעצום עיניים..." ביקש בעדינות.
"אבל..."
"סמוך עלי," ביקש בחיוך רחב ובוטח.
עצמתי עיניים...


פקחתי עיניים לאט ופתאום ראיתי פנים מאוד קרובות לשלי.
"אתה ער, חמודי?" שאלה אותי אימי בקול שקט.
"אר..." כמעט ופלטתי בתדהמה, אך עצרתי בעצמי בזמן. כבר חשבתי שאולי... רגע, אולי זו באמת לא אמא, אלא...
"שוב מילמלת וקראת בקול מתוך חלום," הסבירה לי אמא בקולה הרגוע. "חששתי שתעיר את האחים הקטנים שלך. הכל בסדר, חמוד שלי?"
היא ליטפה את ראשי בעדינות.
"אה, כן. בסדר גמור. אני... מצטער, פשוט היה לי חלום מאוד מוזר ו..."
"כן, אני יודעת. לא נורא. חזור לישון." היא משכה את השמיכה עד מתחת לצוואר שלי והידקה בתנועה מורגלת. הרגשתי מאוד נבוך.
"כן, אני אלך לישון..." מלמלתי.
היא נתנה לי ליטוף אחרון ופסעה בשקט לעבר דלת החדר.
"לילה טוב, אמא." לחשתי אחריה.
היא הסתובבה אלי.
"לילה טוב, ארז." היא אמרה.
הנשימה שלי נעצרה. כל השרירים התקשחו.
היא יצאה בשקט, בלי להוסיף מלה.
המתנתי עוד מספר שניות, משתדל שלא לצרוח באימה. אחר-כך זינקתי מהמיטה ורצתי לחדר-הרחצה.
נעמדתי בחושך מול המראה. שלחתי את ידי בהיסוס לעבר המפסק של האור.
היססתי עוד שניה או שתים, ואז לחצתי.
מהמראה נשקפו אלי הפנים של ארז, שכל כך דומות לג'יימס דין. הפעם לא היה כל חיוך עליהם, הן נראו לי מתוחות ומעוותות.
עצמתי את עיניי בחוזקה – וצרחתי...!


פקחתי את עיני מתוך מאמץ. שוב פניה של אימי היו סמוכות מאוד לשלי.
"אהה..." הצלחתי לפלוט הברה חסרת-משמעות.
הפנים התרחקו מעט ופתאום הבנתי שלא היו אלה פניה של האישה שמקודם. זו התרחקה מעט יותר ומיד הבחנתי שהיא נראית צעירה יותר ולבושה במדי אחות.
"אתה שוב חלמת בהקיץ. שכחת גם הפעם לקחת את התרופה שלך? הרי הזהרתי אותך כבר המון פעמים, נכון גידי?!"
גידי?!?
היא נשאה ביד מגש בלתי-מזוהה והגביהה אותו מעלי.
"נצטרך להקפיד איתך יותר להבא. הרי גם הרופא שלך הזהיר אותך במפורש." אמרה באנחה ופנתה לעבר הדלת. "אני מאוד ממליצה לך לקחת את התרופה ולנסות להירדם כמו שצריך. בסדר גידי?"
"גידי..." מלמלתי בקול הזוי...
"תהיה ילד טוב הפעם," היא חייכה ויצאה בלי להוסיף מלה.

עצמתי את עיני בחוזקה ומיד פקחתי אותן בבהלה!


רק לא להרדם... רק לא לצרוח שוב... רק לא להסתכל במראה...



נושא נכתב על ידי נשלח
  ארז - סיפור אבירם 04:57 25/06/2003
  קצת לא מחובר ?[[ל''ת]] Sherlock 03:43 26/06/2003
  RE: קצת לא מחובר ? אבירם 06:29 26/06/2003
  RE: קצת לא מחובר ? Sherlock 07:29 26/06/2003
  באופן כללי, Sherlock, NY 08:40 26/06/2003
  RE: באופן כללי, Sherlock, אבירם 15:21 26/06/2003
  RE: קצת לא מחובר ? אבירם 15:47 26/06/2003
  הבעיה העיקרית של הסיפור היא NY 08:53 26/06/2003
  RE: הבעיה העיקרית של הסיפור היא אבירם 15:19 26/06/2003
  בשביל להשיג את האפקט שאתה רוצה יעל 00:53 27/06/2003
  RE: בשביל להשיג את האפקט שאתה רוצה אבירם 04:32 27/06/2003


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.