בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
RE: דרך כל בשר -תגובה
נכתב ע''י: עירית (IP Logged)
תאריך: 08:14 08/06/2003

ממש אהבתי!
הרעיון ממש מגניב. למרות שאם הסיפור היה יותר ארוך(בתהליך החיפוש או משהו)לפי עניות דעתי זה היה יותר יפה(וגם היה לי מה לקרוא...)
בהצלחה בהמשך.
נ.ב. אחד גדול-למה שה"אלוקים" חי יש עודף בנות לבן אחד ולא הפוך???Sherlock כתב/ה:
>
> דרך כל בשר.
>
> נייט לגם מכוס הבירה שבידו לגימה ארוכה.
> "לעזאזל באד, אף פעם בחיי לא הרגשתי טוב יותר."
> באד הרים את ראשו בוהה בנייט בעייפות.
> "אתה צוחק נייט , מה קרה פתאום ?!"
> "לא יודע !, אבל אני נשבע לך. שזו השנה הכי טובה בחיים שלי , הכי
> טובה".
> באד נשען לאחור על הכסא והביט סביב, פאב ה"אנקול" בו ישבו היה מלא
> באנשים אשר בניגוד גמור לתקופת המבחנים שהייתה בעצומה, נראו שמחים
> ומאושרים.
> "תסתכל על האנשים נייט, משהו פה לא טבעי, בחיים לא הייתי חולם
> לצאת לבלות בתקופת מבחנים , אבל הנה אנחנו פה והפאב מלא, אני
> אפילו לא זוכר שהשקענו זמן במחשבה אם לצאת או להישאר ללמוד בספריה
> ".
> "אתה צודק בנאדם, זה בהחלט מוזר… זה נראה שהאנשים פה
> מאושרים מדי כאילו כולם עישנו משהו".
> נייט הזדקף לפתע כאילו פתאום הבין משהו "חכה באד, תן לי לנסות
> משהו, יש לי הרגשה שהכל ילך לי היום", הוא נטש את באד על דלפק הבר
> ופנה אל בחורה בגופיה שחורה וחושפנית שישבה לבדה בפינת הבר.
> "שלום לך " הפטיר נייט תוך כדי חיוך נונשלאנטי " לא יכולתי לא
> לשים לב שאת יושבת פה לבד, האם אפשר להצטרף אליך?"
> "או … ודאי שב שב שמי התר, נדמה לי שלא הצגת את עצמך".
> באד ישב ליד הדלפק לא מאמין למראה עיניו ,לאחר מספר דקות של שיחה
> נייט והיפהפייה יצאו מהבר מחובקים.
> "בחיי הוא צדק " מלמל לעצמו "משהו פה מוזר מאוד".
> באד ניסה להיזכר מתי בשלוש השנים האחרונות ראה את נייט בחברת
> בחורה, הוא ספר פעם אחת ונזכר שגם אז התעורר בו חשד קל שאותה
> נערה שתתה כוסית או שתיים לפני כן לפני כן, זה לא שהייתה איזושהי
> בעיה עם נייט, להפך הוא היה בחור חביב לכל הדעות, אבל רוב הבנות
> באוניברסיטה לא היו כרוכות במיוחד אחרי תלמידי הקורס למתמטיקה מכל
> שנתון שהוא ,הם תמיד היו רזים מדי ולבנים מדי (ולמען האמת החולצות
> המשובצות לא היו מלהיבות במיוחד). אבל לאחר שראה מה שראה חשב באד
> כי היום נשבר הטאבו, היום נראה כאילו הכל אפשרי.
> באותו לילה נכנס באד למיטתו עמוס במחשבות ובאדי אלכוהול.
>
> כשקם באד בבקר לא היה לו ספק כי הבירה של אתמול היא זו שגרמה לו
> לעומס מחשבתי, אך מכיוון שתחום ההתמחות שבחר ללמוד היה "מודלים
> מתמטיים של תופעות חברתיות" הוא לא היה מסוגל להניח לנושא, מפחד
> שאולי איזשהו צל צילה של תופעה מעניינת תחמוק לו מתחת לאף. הוא
> ניגש אל הבעיה באותה רצינות שאפיינה את כל מחקריו, היה קושי מסוים
> במציאת שאלת מחקר, "למה אנשים מרגישים סבבה?" לא נראתה שאלה מספיק
> אקדמית, לכן החליט להתחיל ישר במחקר, תחילה חקר את מצבו מכיוון
> שחש כי אף הוא נכלל בקבוצת הניסוי. הוא גילה למשל שלא היה חולה
> מתחילת הסמסטר. גם לא בחורף, כמו בכל שנה. אפילו לא נזלת קלה
> אפילו לא שיעול. בנוסף תוצאות המבחנים והעבודות שלו היו כולם מעל
> ל 90.
> "איך לא שמתי לב לכך עד עכשיו זה ממש יוצא דופן".
> הוא החליט לשתף את נייט בתוצאות מחקרו הקטן ומיהר אל המעונות שם
> שיער שימצא את נייט ישן (כרגיל).
> "נייט, נייט" באד פתח את דלת חדרו של נייט בבעיטה כהרגלו.
> " אופס!! סליחה, לא ידעתי"
> בחורה קמה ממיטתו של נייט
> "להתראות, חמוד", הפטירה כשיצאה מן החדר.
> נייט נשען לאחור מצית לאקי, שואף את העשן בהנאה מחייך אל באד .
>
> "נייט, זו לא הבחורה שעזבה איתך את ה"אנקול""
> שאיפה נוספת מהלאקי.
> "לא ידידי, אכן לא … אתה מדבר עם הנייטסטר מלכודת דבש
> לבחורות "
> "וואוו, אם הייתי צריך הוכחה לכך שהכל השתנה, עכשיו קיבלתי אותה".
> "לא צריך להעליב, באד"
> "סליחה נייט, לא התכוונתי להעליב, אבל אתה חייב להודות שמשהו מאוד
> מוזר קורה פה!! אתה עם שתי בחורות שונות באותו לילה"
> "שלוש"
> "שלוש!!?"
> "תראה, כשהולך אז הולך"
> באד התיישב על המיטה "שיהיה שלוש … אבל עזוב את זה אני שמתי
> לב שממוצע הציונים שלי מעל 93 בפעם הראשונה בחיי … דרך
> אגב, מה היו הציונים שלך?"
> "כולם מעל 60"
>
> "הנה הלכה התיאוריה שלי. נייט אתה דפקת לי את התיאוריה"
> "באיזו תיאוריה מדובר?"
> "תגיד לי אתה בכלל נמצא איתי פה, הקשבת לכל מה שאמרתי?"
> "בחצי אוזן"
> "התיאוריה היא שמשהו מוזר מאוד קורה פה. אתה ובחורות. אני מוציא
> ציונים מעולים, אני לא הייתי חולה מתחילת השנה, אבל עכשיו הרסת לי
> את הכל עם הציונים מעל ל-60".
> נייט קם מן המיטה והשחיל את רגליו לתוך מכנסים שהיו מונחים על
> הריצפה
> "אתה יכול לחזור לתיאוריה שלך. זה הממוצע הגבוה שלי מזה שנים".
>
>
> כעת כשנתקל בשתי תופעות מעודדות באד החליט לבדוק את הנושא בצורה
> שיטתית, בתור תלמיד החוג למתמטיקה הוא לא התקשה לפברק מחקר על
> התפלגות הציונים באוניברסיטה במשך השנים בכדי לקבל נתונים על 20
> השנתונים האחרונים . מעבר מהיר על הנתונים הראה שינויים בולטים
> בעליל בין הציונים בשנה הנוכחית לבין 20 השנה הקודמות , קפיצה של
> בערך 12 אחוז ,
> משהו שלא מתיישב בכלל עם 4% סטיית תקן לא יכול להיות שאף אחד לא
> שם לב לכך , מדגם של אלף תלמידים זה כבר לא צחוק , כעת באד כבר
> היה בטוח שהוא עלה על משהו.
> הוא חש כי תחום בדיקה נוסף ולא תלוי יכול להוות קבוצת בדיקה
> מושלמת, משהו כמו האם הלך לך יותר עם בחורות\רים בסמסטר האחרון
> הייתה יכולה להיות שאלת מחקר מצוינת אך כמובן שהייתה סבירות לא
> קטנה בכלל לקבל תוצאות מפוברקות .
> לאחר סיעור מוחות קצר בין באד לנייט הוחלט על בדיקת שינוי אחוזי
> החולים בסמסטר האחרון. למעשה לא היה צורך לשאוב נתונים משום
> מקום, בדיקה אקראית במרפאות הקמפוס הראתה שהן ריקות לחלוטין וכל
> פקידת קבלה מנומנמת אישרה כי זה המצב מתחילת השנה.
>
> "משהו מוזר מאוד קורה פה, נייט"
> " (שאיפה מהלאקי) כבר שמעתי את המשפט הזה כמה פעמים באד",
> "אני שם לב לדפוס מסויים, אבל קשה לי לבודד את התופעה נראה שהיא
> נוגעת לתחומים רבים שאין בניהם שום קשר",
> "אולי נחזור לבדוק בקורסים בשנה הזאת ? אולי ישנם קורסים מסוימים
> (שאיפה מהלאקי) שבהם הדיפרנציאציה יותר גדולה"
> "בוא הנה, זה רעיון" התלהב באד.
> בדיקה קצרה במחקר הראשוני של באד הנוגע לרמת הציונים העלתה את
> המסקנה המפתיעה: ב-4 קורסים עלה הממוצע יותר מאשר בשאר : מבוא
> למתמטיקה, אינפי א', אלגברה ודתות בהודו העתיקה.
> במטרה לנסות ולקבל דיוק רב יותר הצליב באד את נתוני התלמידים
> הלומדים בארבעת הקורסים ,למרבה הפליאה הניבה ההצלבה שם אחד ויחיד
> "אוליבר מייטי".
>
>
> "מי זה אוליבר מייטי , לכל הרוחות"
> "מר מייטי הוא קצה החוט שלנו, נייט".
> "אתה באמת חושב שיש לבחור הזה קשר לכל מה שקורה פה?"
> "אני לא יודע, אבל תודה שיש פה משהו מוזר."
> נייט נשען על הקיר ולחשש " אני אישית מאמין בכל דבר שמביא לי
> בחורות וציונים עוברים".
> כעת היה צורך למצוא חומר על "מייטי",
> נייט התנדב להביא את הפרטים מהמזכירה של החוג למתמטיקה ("אולי יצא
> לי משהו מזה")
>
> ברור קטן הראה כי אוליבר הגיע מפניקס אריזונה וכי הוא בן 18. נייט
> הביא גם את מס' החדר במעונות "דיווין" בו מתגורר אוליבר (42).
>
> באד ונייט נכנסו למעונות "Devine"
> "סליחה, איפה זה חדר 42"
> "אתם מחפשים את אולי?"
> "סליחה"
> "אולי מייטי"
> "אוליבר מייטי, כן כן , מאיפה ניחשת ?"
> "אה .. אתם לא היחידים שמחפשים אותו , תצטרכו לעמוד בתור"
> "יש תור ??!!"
> "לא רציני, בערך 10 אנשים".
>
> לאחר המתנה של כשעתיים, נכנסו נייט ובאד לחדרו של "אוליבר".
> אוליבר חייך חיוך חם עיניו העמוקות סקרו אותם , קיבתו של באד
> התהפכה בבטנו.
> "שלום, כיצד אוכל לעזור לכם?"
> "אנחנו ביצענו מחקר קטן..."
> "ומה בדיוק חקרתם במחקר הקטן שלכם?"
> ההרגשה היתה מוזרה מאוד. אוליבר היה צעיר משניהם אבל נדמה היה להם
> שמדבר איתם אבא מבוגר.
> "טוב, אנחנו לא בדיוק יודעים איך להסביר את זה" אמר נייט
> "אתה מבין", התפרץ באד "יש לנו סיבה טובה להאמין כי אתה גורם
> לשינויים בסביבה".
> "לאלו שינויים אתם מתכוונים?"
> באד נראה כאילו נזכר במשהו פתאום.
> "רגע אוליבר, מי היו האנשים בתור לפנינו?"
> "סתם אנשים שביקשו ממני עזרה"
> "איזה סוג של עזרה?"
> "כל עזרה שאני יכול לספק"
> "ובמה בדיוק מדובר אוליבר?"
> אוליבר קם באיטיות מכסאו והפנה אליהם את גבו "כל עזרה באד, כל
> עזרה...ריפוי חולים, הצלחה כלכלית, הצלחה בחיי האהבה" אוליבר
> הסתובב וחייך לעבר נייט.
> "אז מה אתה מנסה להגיד לנו? שאתה איזה מכשף או משהו בסיגנון?
> "לא בדיוק" חייך אולי "אני אלוהים".
> באד ונייט לא ידעו אם לצחוק או לבכות.
> "נו באמת"
> " באמת נייט, באמת"
>
> בשבועות הבאים, היה נדמה כי הקמפוס הופך למוקד עליה לרגל לכל
> החלכאים והנדכאים שבעולם אשר טענו כי אולי הקים אותם על רגליהם
> או שריפא אותם ממחלות.
> הנהלת האוניברסיטה הייתה אובדת עצות. ועדה אדמניסטרטיבית התכנסה
> לדון בבעיה, והוחלט להעבירו לבניין מעונות בעיר. האוניברסיטה לא
> רצתה לפגוע בסטודנט המצטיין אבל העסק כבר הפך מטריד למדי. אלפי
> אנשים עמדו בתור בכדי להכנס לפגישה עם אולי, והוא מעולם לא דחה אף
> אחד.
> העיר והאוניברסיטה שגשגו בצורה יוצאת דופן. אולי לא הטיף לאנשים
> ולא ניסה לארגן לעצמו קהל מאמינים, אך הדבר קרה באופן טבעי.
> רשתות התקשורת הגיעו לעיר כדי לכתוב כתבות על ה"אורקל מברקלי",
> "נער הפלא" או כל שם אחר שיכול היה למשוך רייטינג.
> "אולי" מצדו ניסה להמשיך את חייו כרגיל. להגיע לשעורים ולמבחנים
> ואף הצליח בלמודיו, אבל הקהל דלק אחריו לכל מקום.
> לא היה לו רגע של שקט, "ברכה אולי, אנחנו רוצים ברכה!" והוא חילק
> ברכות. הייתה לו סבלנות אין סופית. חלק מהאנשים טענו שנרפאו וחלק
> טענו שלא. היו ויכוחים בין האנשים שהאמינו בכוחותיו של אולי ובין
> האנשים שלא האמינו בהם , לעיתים נראה היה כי העיר נחלקת לשני
> מחנות, בעד ונגד אולי , אולם נראה היה כאילו הדבר לא נוגע לו ,
> הוא המשיך לעשות את שעשה תוך התעלמות מוחלטת מהמהומה סביבו.
>
> בוקר אחד הבחין באד באולי בחצר הקמפוס , זה היה כחודש לאחר הפגישה
> הקודמת.
> "היי אולי, מה קורה"
> "הכל בסדר באד, באמת בסדר"
> "אתה נראה נורא, שבר כלי ממש. הכל בסדר בבית? , אייך הלימודים?"
> " הכל בסדר!"
> "האם אתה בטוח שלא התעייפת מכל הסיפור הזה?"
> אולי חייך חיוך ממזרי וזיק ניצת בעיניו. "אולי קצת. אבל זה באמת
> לא רציני מדי. אתם יודעים, ברזומה שלי מופיע קצת יותר מזה."
> "אתה עדיין בעניין הזה?" רטן באד.
> "תראה, אני לא מנסה לשכנע אותך, אחרי הכל לאמונה באלוהים לא ניתן
> להגיע ע"י מערכת היסק מכל סוג שהוא ותאמין לי אני מכיר את כולן".
> אולי קם ואסף את כובע הבייסבול שלו מהשולחן. "איך שלא יהיה באד,
> אני לא מתכוון להישאר כאן יותר מדי , אני " הוא חייך חיוך
> מסתורי והלך.
>
> ----------------------------------------------------
> באד החל להתעורר למשמע הזמזום הרוחש מכיוון הרחוב. כבר חודשים שלא
> היה לו הנגאובר (כמעט שנה) אבל עכשיו הוא הרגיש כאילו מישהו הולם
> בראשו עם פטיש. הוא התיישב על המטה מנסה לאזן את גופו בכדי להימנע
> מהרגשת הבחילה שתקפה אותו.
> הוא הצליח להזדקף וניגש אל החלון, הרים את התריס. השמש הכתה את
> עיניו בסנוורים.
> לאחר שעיניו הסתגלו לאור הוא הביט למטה לעבר הרחוב , הוא ספר
> לפחות חמש ניידות שידור של רשתות תקשורת והעריך כי ברחוב מסתובבים
> מספר אלפים של אנשים.
> זעקות שבר נשמעו מכל עבר, דלת חדרו של באד נפרצה ונייט דהר פנימה,
> אוחז בידו את ה"ברקלי גאזט" הוא מת, באד, מת".
> "מי מת? למה? מתי?" באד התחיל לחשוב שזה הולך להיות ההנגאובר
> הגרוע ביותר אותו חווה מימיו.
> "אולי, אולי מייטי, נהרג אתמול בתאונת דרכים ליד הסניף של
> מקדונלד".
> באד צנח על מיטתו, "נייט, תעביר לי לאקי אחת".
>
> שניהם ישבו דוממים כחמש דקות אפופים בעשן הסיגריה.
> "כנראה שהוא לא היה אלוהים אחרי הכל, באד"
> באד שאף שאיפה עמוקה מהסיגריה, כאב הראש שלו הגיע לרמות לא מוכרות
> .
> "אני לא בטוח נייט ... לגמרי לא בטוח".



נושא נכתב על ידי נשלח
  דרך כל בשר - סיפור Sherlock 08:04 03/06/2003
  RE: דרך כל בשר - סיפור DarkeN 10:19 03/06/2003
  RE: דרך כל בשר - סיפור Sherlock 23:09 03/06/2003
  רעיון מעניין יעל 00:47 04/06/2003
  RE: רעיון מעניין Sherlock 01:13 04/06/2003
  למה אמריקנסקי? למה?! NY 02:50 04/06/2003
  RE: למה אמריקנסקי? למה?! Sherlock 04:33 04/06/2003
  רק הערה אחת לדבריך אלה, יעל 05:23 04/06/2003
  RE: רק הערה אחת לדבריך אלה, Sherlock 05:33 04/06/2003
  טיעון שישכנע אותך? NY 07:15 04/06/2003
  RE: טיעון שישכנע אותך? Sherlock 07:37 04/06/2003
  הדיאלוג, בשם אללה! NY 08:06 04/06/2003
  RE: הדיאלוג, בשם אללה! Sherlock 08:14 04/06/2003
  צצצצצ... גרומיט מצקצק בבוז 09:32 04/06/2003
  RE: צצצצצ... Sherlock 08:14 08/06/2003
  גרומיט, איך לא הזהרת אותו מראש? יעל 09:05 08/06/2003
  אצלנו אין סיוע מוראלי. NY 10:53 04/06/2003
  אנחנו נדבקים לזה כי זה באמת מציק יעל 08:23 04/06/2003
  חסר לו שלא נכנס כבר לבלי-פאניקה (-: רמי 09:25 04/06/2003
  בא אני אגלה לך משהו בסוד עידית 08:38 04/06/2003
  ולי הקטנה יש רק שאלה אחת. שלגייה 13:48 04/06/2003
  RE: ולי הקטנה יש רק שאלה אחת. Sherlock 08:09 08/06/2003
  RE: דרך כל בשר -תגובה עירית 08:14 08/06/2003
  זהירות עם כפתור ה''צטט'', טוב? NY 10:49 08/06/2003
  RE: דרך כל בשר -תגובה Sherlock 00:01 09/06/2003


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.