הנח לי לנסות:
1. אתה משווה בין כתיבה על המתרחש בארה"ב לבין כתיבה על המתרחש במאדים, וטוען שאינך מכיר את שני המקומות במדה שווה. אבל, אויה, חלק גדול מ*קהל הקוראים* שלך דווקא *מכיר* את המתרחש בארה"ב, ועל כן קולט מיד שאין לך מושג על מה אתה מדבר. זה לא עניין של טעם, זה עניין של לא להציג את עצמך באור מגוחך.
2. גם אם תכתוב סיפור המתרחש על מאדים, ולמרות שקוראיך לא היו שם מעודם, עדיין עליך להקפיד מאד על הפרטים ולשים לב לאמינות. למשל: אם תתאר משחק כדורגל על מאדים, תאלץ להתחשב בכוח המשיכה הנמוך יותר, אחרת תעשה מעצמך צחוק. במילים אחרות: לא מספיק להגיד שהסיפור מתרחש במקום מסוים - אתה חייב להתייחס *למאפיינים* של אותו מקום, אחרת הסיפור נראה מזויף. גם זה, אני חוזר, לא עניין של טעם.
3. "נראה לי שלמד"ב מתאים יותר להתרחש במדינות דוברות אנגלית" - זו, תסלח לי, שטות ממדרגה ראשונה. מד"ב יכול להתרחש *בכל מקום ובכל שפה*. תמצא אפילו הרבה סופרים ששפת אמם אנגלית הבוחרים לכתוב על גיבורים לא אנגליים. יש שתי סיבות לכך ש"נראה לך" שמד"ב מתרחש באנגלית: א. מדינת ישראל היא במובנית רבים גרורה של ארה"ב; ב. לא נחשפת למספיק מד"ב. ובכן את העניין השני אפשר לסדר בקלות. כפתיחה, לך וקרא כמה מספריו של סטניסלב לם. אחר כך נדבר.

בעניין משחק המילים: יש כאן דבר מהותי שאתה לא מבין. אתה משתמש במשחק מילים *אנגלי* שאמור לעבוד אך ורק *באנגלית* (שכן זו שפתם של הגיבורים) - הוא לא חלק מהשפה העברית. המשחק הנ"ל, באנגלית, *לא עובד בשום פנים ואופן*. בעברית, לעומת זאת, *אין לו שום משמעות*. אתה לא יכול לסמוך על שום "אשליה" (שאין כאן, אגב - הגיית Ol שונה *לחלוטין* מהגיית All) ועל שום דבר.
המסר הוא פשוט: *אסור* לחפף. *אסור*.

אני מציע לך מעומק לבי להתחיל לכתוב מקומי ולהשאיר את אמריקה לאמריקאים, אפילו אם לא הבנת או אינך מסכים לנימוקים שהבאתי כאן. בדרך זו תחסוך מעצמך עגמת נפש רבה ומוניטין מפוקפק. פרט לכך, הנה נימוק סופי ואחרון בנושא: לפני שאתה מנסה לתאר משהו שאינך מכיר, נסה לתאר *היטב* משהו שאתר *מכיר*. אחר כך נראה.