הייתה לי הרגשה מוזרה שתגובתה של הנערה מתוארת בצורה מאולצת מעט. כאילו את/ה לא בטוח/ה איך היא אמורה להתמנהג אלא מעמיס/ה תארים. הבחור/חייזר לעומת זאת מתואר מצויין.
אגב, הבנתי איך זה יגמר לפני פסקת הסיום, אולי רמוז יותר מדי? הוא יותר מדי אדיש, מנפנף את העניין במקום לנסות לעזור. אני לא חושבת שאדם רגיל היה מגיב כך (במיוחד לאחר שאומר שהוא באמת רוצה לעזור) אפילו אם זה שיגרה, הוא היה אומר לה משהו יותר מעודד, משהו מעט שונה ואנושי (למי לפנות למשל, וכו')

בגדול, ממש אהבתי
(תשלך/י לאספמיה! :)