אפשר ללטש את הסוף מעט. אולי אפשר לוותר על הפסקה האחרונה. הפסקה שלפניה טובה בהרבה, הן בפני עצמה והן כסיום.
עוד בעיה קטנטונת: כשאני קורא סיפור שסופו משנה את נקודה המבט שלי על תחילתו, אני אוהב לחזור אחורה ולבדוק אם היו בהתחלה רמזים או סתירות. כאן יש "כמעט" סתירה: אלמלא העיקול הוא היה רואה אותה קודם, אך גם כך הוא "הצליח" לעצור. אולי כדאי לשנות כאן משהו - אולי הוא *רואה* אותה מרחוק וחושב לעצמו משהו דו משמעי ("כבר מרחוק ראיתי שזו הבחורה שחיפשתי כבר הרבה זמן", למשל).
לשיקולך.