בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
בדרך לתחנה המרכזית
נכתב ע''י: מ. ש. ל. (IP Logged)
תאריך: 08:16 22/05/2003

היא עמדה בצד הדרך והושיטה את ידה בהיסוס, כמבקשת טרמפ. אלמלא העיקול הייתי יכול לראות אותה קודם, אבל גם כך, הצלחתי לבלום את הרכב לצידה. פתחתי את החלון הימני וגחנתי קלות.
"שלום", היא אמרה. "אתה מגיע לירושלים?"
"כן".
היא הורידה במעט את משקפי השמש הכהים שכיסו את עיניה והביטה בי במבט חודר. היא ניסתה לחייך, או כך לפחות זה נראה בעיניי באותו רגע, הזדקפה, ולאחר שבחנה ארוכות את המשכו של הכביש פתחה את הדלת.
"תודה", אמרה לאחר שהתיישבה.
"בבקשה", אמרתי. "איך הגעת לכאן?"
"לכאן?"
"את יודעת", אמרתי בעודי מאיץ, "לכאן. לאמצע שום מקום."
"אין לי מושג", היא אמרה, ועל-פי הייאוש שבקולה חשבתי כי עדיף לתת לה זמן מה להתאוששות בטרם אשאל שאלות נוספות.
נסענו בשתיקה. היא ישבה קפואה כפסל, ואני הצצתי בה מפעם לפעם. היה לה עור לבן, חיוור, שיער שחור קצר, ושפתיים דקות. היא לא היתה מאופרת, שערה פרוע במקצת, ובגדיה היו מקומטים.
ניצלתי את האנחה הרביעית שהיא השמיעה כדי לשאול להיכן היא צריכה להגיע בירושלים.
"אני לא יודעת", היא ענתה. "אולי לתחנה המרכזית. אני אודה לך מאוד".
"קרה לך משהו?"
היא שתקה. הבטתי לעברה שוב ויכולתי לראות שהיא מתלבטת אם לומר משהו.
"את יכולה להגיד לי הכל", אמרתי.
"איזה יום היום?" שאלה לבסוף.
"שלישי".
"והחודש?"
"מאי".
היא נשמה עמוק בטרם שאלה, "והשנה?"
"אלפיים ושלוש", אמרתי בחיוך, והיא פרצה בבכי.
"מה קרה?"
"שלוש וחצי שנים", היא אמרה בבכי.
"מה קרה?"
"הם... החזירו... אותי... באיחור", היא נשנקה.
"מי זה הם? מאיפה החזירו אותך? מה זאת אומרת איחור?"
היא נשמה עמוקות כדי להרגע, והצליחה. "אתה לא תאמין", היא אמרה לבסוף. היא נשענה לאחור ועצמה את עיניה, כמסמנת לי לחדול משאלותיי.
המשכנו לנסוע בשתיקה.

"תשמעי", אמרתי לה כשהגענו לצומת מעלה אדומים, "אני מרגיש אחריות כלפיך ורוצה לעזור לך. בבקשה?"
היא הסתובבה לעברי, לראשונה בנסיעה, ואני יכולתי לראות את הייאוש העמוק שבעיניה.
"נחטפתי על ידי חייזרים", היא אמרה.
השתדלתי שלא לצחוק. "מתי?" שאלתי.
"ראשון בינואר, אלפיים".
"הממ… תאריך נוח", אמרתי.
"נוח למה?"
"לעשות חישובים כמה זמן עבר מאז, כמובן".
"שמור את ההתחכמויות שלך למישהי אחרת", היא אמרה ואחרי שהות קלה הוסיפה, "וראיתי שרצית לצחוק עלי".
"אני מתנצל", אמרתי, "אבל את צריכה להבין משהו. בשלוש השנים האחרונות נחטפו והוחזרו כל כך הרבה אנשים, שכולם כבר מתייחסים לכך בשיוויון. מסערת הנפש שלך, חשבתי לרגע שמשהו ממש חמור קרה לך, אז כשהסברת שבסך הכל נחטפת ע"י החוצנים, לרגע קט, רציתי לצחוק. זה לא כזה ביג-דיל היום, את יודעת".
"לא, אני לא יודעת. מה זאת אומרת נחטפו והוחזרו? הרבה אנשים?"
"כל יום נעלמים חמישה-שישה אנשים, והם תמיד מוחזרים למחרת. זה ממש דבר שבשגרה."
"אתה רציני?"
"תמיד".
"רגע, רגע. אני רוצה להבין משהו. יש חייזרים שחוטפים אנשים כדבר שבשגרה, וכולם התרגלו לזה, ואף אחד לא עושה כלום בעניין?"
"מה אפשר לעשות? מתברר כי החוצנים הינם בעלי יכולת העולה על בני האדם ואף אחד לא יודע באילו שיטות הם משתמשים כדי לחטוף אנשים והיכן הבסיס שלהם."
"ומה הם רוצים?"
"מי? החוצנים?"
"כן."
"אוי, זה סיפור ארוך ואנחנו כבר כמעט מגיעים. מה עשו איתך כל הזמן הזה?"
"לא יודעת. הכל נמחק לי מהזכרון. כאילו שרק אתמול נחטפתי."
"ואין לך אפילו זיכרון של יום אחד?"
"אפילו."
"כלום? כי אנשים זוכרים מקומות, או צבעים. יש כאלו שזוכרים ריחות. את זוכרת משהו?"
"ממש כלום. מה פתאום נהיית חוקר?"
"סתם", אמרתי ועצרתי את הרכב לצד המדרכה. "אז אם את לא זוכרת כלום, איך את יודעת שנחטפת על-ידי חייזרים?"
ראשה נרתע מעט לאחור. "אין לי מושג", היא אמרה.
"נראה לי שאת מסתירה ממני משהו."
"אני לא מסתירה כלום. אני רק קצת מבולבלת. אני פשוט לא מבינה למה אני הוחזקתי כל כך הרבה זמן, בניגוד לאחרים. תודה על הטרמפ", היא אמרה.
"שיהיה לך יום טוב", קראתי אחריה.

המשכתי להביט לכיוונה גם כשהתרחקה. כך אני אוהב לעבוד. לצאת לשטח, לבחון את העדויות בעצמי, לוודא שהכל בסדר. השתכנעתי. נתתי לה את כל הסיבות והאפשרויות לספר מה קרה. כנראה שהיא באמת לא זוכרת דבר. לזאת קוראים הצלחה. אני לא מקנא בה, כשהיא תשמע שאף אחד לא נחטף עד היום. אני לא מקנא בה כשאנשים יתחילו להיחטף באמת.

הפעלתי את לחיץ הקשר.
"בסיס, כאן אחד. נוהל תשע למחיקת הזיכרון עובד בצורה מיטבית, פרט למחיקת זיכרון החטיפה עצמה, כנדרש. קבלו אישור לפתיחת מבצע חטיפת האנשים."
"קיבלנו", ענתה המוקדנית בבסיס החוצנים הניסתר.



נושא נכתב על ידי נשלח
  בדרך לתחנה המרכזית מ. ש. ל. 08:16 22/05/2003
  ממש חמוד יעל 09:08 22/05/2003
  נחמד. NY 11:06 22/05/2003
  רעיון חמוד. DarkeN 11:39 22/05/2003
  ממש, ממש חמוד מישהי 11:46 22/05/2003


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.