היא לתת למישהו חסר פניות, או אפילו מישהו שאתה לא מחבב במיוחד, לקרוא את הסיפור. כמו כן, רצוי גם שזה יהיה מישהו עם קצת רקע/ידע מד"בי.
למשפחה וחברים יש נטיה לחוס על הרגשות (לא המשפחה שלי, תודה לאל. כשאמא שלי ואחותי לא אוהבות מה שאני כותב, הן אומרות לי את זה. בגלל זה אני כבר לא נותן להן לקרוא דברים שלי :-)


אה, ואני מסכים עם הביקורות של יעל ו-NY.
אני רק רוצה לציין שהעניין של הגהה,פיסוק וכדומה הם *מאוד* חשובים.
אני התחלתי לקרוא והפסקתי אחרי שני משפטים.
קראתי את הסיפור במלואו רק אחרי שראיתי שיש ביקורת אוהדת (פחות או יותר) של יעל.
אם יש לך בעיה של שגיאות כתיב, אתה *חייב* למצוא מישהו שיוכל לעשות לך הגהה, לפני שאתה מפרסם שוב. וזה צריך להיות מישהו שיודע עברית טוב - מורה ללשון או ספרות למשל.