NOBODY כתב/ה:
>
> 1. תאור היצור אינו אמור להיות מלא, הפרטים אמורים להתגלות במהלך
> הסיפור. או לפחות זה הרעיון.

מניסיון אישי, מה שנראה לפעמים כרעיון נפלא מתגלה כלא מוצלח בביצוע. נכון לעכשיו, יש בעיה בהבנה של היצור. הפרטים שלא הובנו בקשר ליצור הם מהותיים כדי שנוכל להבין מה אתה רוצה בסיפור, להבין את הזוועה שמתרחשת מול עינינו. ברגע שאתה שומר את הדברים החשובים האלה לסוף, אתה מפחית מעוצמת הרגש שמועבר לקורא - וזה בדיוק להפך ממה שאתה רוצה.
זה מזעזע שיצור צמחוני מזנק לזירה כדי לקבל דם. זה מזעזע שאנשים הצליחו להביא אותו למצב כזה. זה לא מזעזע אם אנחנו מגלים את זה רק באמצע הקרב. הנקודה בה המידע הזה הכי אפקטיבי עברה כבר. אם אתה מסתיר מידע חיוני בשלב הזה, אתה מחריב את הסיפור שלך במו ידיך. אף אחד לא יחזור אחורה כדי לקבל את האפקט הנכון. הסיבה היחידה שאני עשיתי את זה היתה כדי לתת לך ביקורת. קורא אקראי לא יעשה את זה.
המטרה שלך היא שברגע שהוא מזנק לזירה עם רצח בעיניים, הקוראים ישארו בפה פתוח, המומים לחלוטין. זה לא קורה אפילו כשהוא מזנק על בני משפחת המלוכה.

> 2. התפוח! ההערה שלך היא די קטנונית (לפחות בנושא זה). תפוח יכול
> להיות תלוי שבועיים שלוש בלי ליפול!!!

כן, אבל לפי התיאור שלך היה מדובר על שבועות ארוכים - אולי אפילו חודשים. יש גבול. זה יוצא לא הגיוני. סיפור ללא הגיון פנימי אינו סיפור טוב. נגדיר את זה אחרת: אני מעולם לא נתקלתי בסיפור חסר הגיון פנימי שהיה סיפור טוב.
התפוח הוא משהו מאוד חשוב בסיפור, בייחוד בהתחשב במחשבה האחרונה שלו. לא יכול להיות שבמשך שבועיים חל המהפך רק כי הוא רוצה תפוח. המהפך זה משהו שנבנה במשך שנים - שנים בהן התפוח לא היה!
אולי תדבר על עץ התפוחים, לא על תפוח בודד.

> 3. ההערה שלך על "גיחוך בשפתיי": הרעיון של "קשקוש בזנב" הוא ממש
> טוב ואם לא אכפת לך אני השתמש בו.

בוודאי שלא אכפת לי. בשביל זה הצעתי את זה.

> 4. בקטע של הגיבור שמתאר את הצופים. השיגעון של הגיבור הוא בעיקר
> קשור לצופים, הסיבה בשיגעון היא העובדה שהוא אוהב את "זה" בדיוק
> כמו הצופים והוא בא לתת להם שואו טוב. היציאה שלו מהכלוב כללה
> ציטוט: "קדימה תנו לי לצאת! אתם תקבלו מה ששילמתם עבורו!!!".

זה לא עבר. לי זה בכלל לא היה ברור. לי היה נדמה שהוא רצה לצאת מתוך תאות כיסוח - מה שהתנגש אחר כך עם התגלית שהוא שוחר שלום (שבאה רק בקריאה השניה) מה שגרם לאיבוד האפקט.

אני קיבלתי את הרושם שכשהוא נכלא בזירה הוא לא אהב את זה, שזה משהו שהתפתח אצלו, איזה תהליך שעבר עליו עד שהוא באמת נהיה מפלצת. אתה צריך למצות את המקסימום מזה, לא להסתיר את זה. יש לך פה אפשרות לעשות משהו ממש חזק, אבל זה לא עובר.

>
> לסיכום, חוץ מהנושאים שעברתי עליהם, הסכמתי אם כל מילה ואני יעבוד
> על זה.

אני אעבוד... (אם כבר קטנוניות, אז עד הסוף)