א. הגיבור אמור להיות יצור לא אנושי כלשהו, אבל משום מה הוא חושב בדיוק כמו בן אדם. הוא מודד את תאו במטרים, מקלל באופן אנושי לחלוטין ("מזוין"), יודע מהו ראש חודש ומשתמש במונחים כמו "פסיכוטי". ומהיכן יודע היצור מה פירוש "מלך" ו"מלכה"?
נסה לדמיין איך יחשוב יצור לא-אנושי, ללא מסגרת ההתייחסות האנושית. יצור כזה יכול, למשל, למדוד דברים בהשוואה לעצמו או לחפצים מוכרים לו, לקלל באופן המושפע ממבנהו וממבנה החברה בה גדל (אפילו על פני כדור הארץ לא כל חברה אנושית מגדירה "מזוין" כדבר רע) ולהגדיר זמנים תוך שימוש במונחים משל עצמו.
ב. פיסוק וחלוקה למשפטים. המשפט הראשון, למשל: "שוב אני לבד בחושך סגור בחדרי האטום רק5 על 5 מטר שטחו ו 6 מטר גובהו, הם בטח ציפו שיהיה לי כוח לעמוד". גם אם נניח כרגע לבעיתיות של המידות והמשקלות (ראה סעיף א'), הרי שהמשפט עוסק בכמות רבה מדי של נושאים. הנה נסיון לחלוקה אחרת, כולל תיקון לגבי יחסו של היצור למידות החדר:
"שוב אני לבד בחושך, סגור בחדרי האטום. לגבי היצורים שבנו אותו החדר ענק - ארבעה מהם העומדים אחד על השני לא יגיעו למלוא גובהו, ורוחבו רק מעט פחות מכך. אך לי החדר קטן וצפוף, וממילא אין לי כוח להזדקף למלוא גובהי."
או המשפט הבא: חוקי הקרב היו פשוטים, בעצם החוק היה אחד, "אין שימוש בכלי נשק מתקדמים אלא רק כפי שנלחמו הקדמונים!" צעק הקריין והורה להתחיל.
(אגב - מהיכן יודע היצור את שפתם של בני האדם? ואם הוא יודע, מדוע הוא לא מתקשר איתם?)
הנה הצעה לתיקון: "חוקי הקרב היו פשוטים. למעשה היה רק חוק אחד: "ללא כלי נשק מתקדמים..." וכו'.
"אבל הפעם לא יצאתי להגן על עצמי הפעם רציתי דם!" - חסר פסיק או מקף: "אבל הפעם לא יצאתי להגן על עצמי - הפעם רציתי דם!"
ג. סגנון: "זה היה נראה שהוא הולך ליפול" - עדיף "נדמה היה כאילו הוא עומד ליפול" או "הוא נראה כאילו הוא עומד ליפול"; "ורק אחרי מספר תנועות עם הראש הקשת התעופף..." - עדיף "ורק אחרי מספר תנועות ראש התעופף הקשת..."; "וחור התגלה לי בבטני" - עדיף "וגיליתי חור בבטני" או "וגיליתי שבטני חוררה". יש עוד, אולי אחר כך.
ד. כפי שנאמר למעלה: *בטל* סוגריים, *בטל* סימני קריאה.

זהו להיום.