קודם כל סיוג של דברי: אני באופן אישי מעדיפה את הסיפורים שלי כ"סיפורים". זאת אומרת, שיש איזו עלילה איזה סיפור מאחורי המלים, שקורה משהו. בקטע שאת הבאת אין שום סיפור. יש רק רצף של מחשבות. אני באופן אישי לא אוהבת לקרוא דברים כאלה. אבל יש אנשים שכן, למשל כותב בשם נונין (חפשי הרבה אחורה בפורום אם זה מעניין אותך).

ועכשיו לטקסט עצמו: קודם כל עשית שימוש נכון בשפה העברית, וזה די נדיר לצערי... :-)
אהבתי את הכתיבה שלך באופן כללי. המשפטים זרמו היטב, וזה מאוד חשוב.

הקריאה עצמה היתה חוויה קצת מעייפת. יש חזרה אינטנסיבית של תיאור רגשות הגיבורה, עליה אנחנו לא יודעים שום דבר. אין לנו שום תמונה של צורת העולם שלה. לא ברור איך היא יודעת שהיא בכלל כלואה, ולמה היא חושבת שהיא בתוך מגדל אם הוא לא נראה כמו מגדל. הרושם היחיד שעלה לי בראש זה שמדובר בחולת נפש. אני לא בטוחה שזה מה שניסית להעביר, ולכן נראה לי שיש פה איזה פספוס.