(כלומר, גל, עידית ויעל)
ראשית, אני מרגישה לגבי הסיפור, שלמרות התוכן הלכאורה רגשי שלו, הוא לא מצליח לרגש. ואני בעצמי לא יודעת למה. בשבילי זאת שאלה טובה למה הסיפור הזה נופל באותנטיות שלו מ-(לדעתי כמובן) "הנערה שלי" ו"קשורות".

מעבר לכך מדובר כמובן בחיים שאחרי, ובבחירה של החיים.
היא בוכה "לאמא" גנרית, ואולי קצת לאמא האחרונה. היא בוכה למושג...
אולי זה לא מספיק ברור, ואני אוריד את זה.

עדיין השאלה האמיתית שלי (אולי אין לה מענה) היא למה, למרות שהסיפור כתוב לא רע, ולמרות שעבדתי עליו לא מעט בנסיון לשפץ לפי ההערות בסדנה ושל קוראים אחרים, ולמרות שהוא נוגע בנושאים "אקזיסטנציאליסטיים", זה רק סיפור "בסדר" ולא "טוב.

לעולם לא אצליח לכתוב שוב!

:) בכל מקרה, תודה ואשמח כמובן להערות נוספות מכל מי שקורא את הסיפור. זה תמיד מאד מעניין לקבל תגובות, מכל סוג.