בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
מריח כמו הבית
נכתב ע''י: Odin (IP Logged)
תאריך: 13:27 29/04/2003

הסיפור הבא מבוסס על מקרה אמיתי.
וזה פשוט עצוב.

דיירי בית 24 ברחוב האילן הבחינו בשלולית ביום ראשון. הייתה זו שלולית פשוטה לחלוטין, כזאת שאתה נוטה למצוא ליד ביתך אחרי גשם אחד או שתיים, ותודה לאל, היו לנו כמה כאלה בחורף הזה. אז כפי שכבר אמרתי, זו הייתה שלולית, והיא התמקמה לה בנחת בתוך שקע קטן בחנייתו של בית מספר 24.
במהלך הימים שטופי השמש שבאו אחרי כן השלולית הצטמקה לה, אך לא נעלמה לחלוטין. הדיירים לא שמו לב לכך, כי השקע הקטן בחנייה תמיד שימש לניקוז כל המים הסובבים, ושלוליות כאלו ואחרות היטיבו להחזיק בו מעמד.
הדאגה החלה לעלות אחרי שבוע, כשהשלולית החלה לגדול באופן ניכר. הדיירים ניסו להתעלם ממנה, עד שיום בהיר אחד הגיעו לבית פקחי העירייה, והודיעו לכל מי שרק רצה לשמוע (וגם לכאלה שלא ממש רצו) שיש בעיית ביוב בבניין, ושכדאי להם לדיירים לטפל בזה, אחרת קנסות יבואו בעתיד.
ועד הבית הרים טלפון לאינסטלור, שהגיע די במהרה ובעודו מקלל חרוצות את עובדי העירייה המטומטמים (לטענותיו) הסביר, כי לא יכולה להיות נזילה בביוב של הבניין, כי כלל לא היה ביוב של הבניין באזור השלולית, ואילו הנזילה הייתה בביוב של הבית השכן, בית מספר 26.
לדיירים רווח מאוד והם התקשרו להודיע על כך למוקד העירוני, שם אמרו להם שהעניין יטופל.
שבוע חלף. השלולית קיבלה גוון טורקיז עמוק והחלה להריח כמו ביצה ממוצעת. כמה ניסיונות לצלצל למוקד העירוני ולעירייה נענו במשפט הקסם "הלו, אדון\גברת, את\ה לא יודע\ת שיש עיצומים?" ניסיונות המלמול "אבל, יש לנו שלולית מתחת לבית..." נענו נחרצות ב "וביבי לוקח לנו כסף. כל אחד והבעיות שלו."
לקראת השבוע השני מההבטחה "לטפל בעניין" דברים מוזרים החלו לקרות. השלולית, שגדלה עתה לממדים של חצי מהחנייה, וכבר לא אפשרה גישה לכמה מקומות, החלה לשנות את מקרמה. כאן ושם צצו ענפים קטנים, ומתחת למים נראו בברור עלעלים נעים. הדבר הדאיג את התושבים. מי יודע אילו מחלות עלולה להביא צמחיה כזאת, שלא לדבר על הריח?
הפנייה המחודשת לעירייה נענתה בשתיקה רועמת. הדיירים החלו לחשוד שהעירייה מנטרת את כל מספרי הטלפון שלהם, ולא עונה לשיחות שבאו מבית מספר 24.
כשהשלולית התפשטה על כל החנייה תהליכים חדשים קרו. לוי מדירה 9 היה הראשון שהבחין בראשנים הקטנים ששחו בשלולית.
איך הם הגיעו לכאן? חשב, אך לא טרח לספר על כך לאף אחד, מלבד אשתו שרה, שסיפרה על כך לשכנתה מדירה 8 רבקה, שחלקה זאת עם בעלה משה, שבנם תומר, ששמע את כל השיחה, למד באותה הכתה עם ולדימיר, מדירה 14, והראה לו את הראשנים בדרך מבית הספר. ולדימיר כמובן סיפר על כך לסבתו... בקיצור, באותו הערב, עמדו רוב תושבי בית מספר 24 על גדות השלולית והביטו בראשנים השמחים שלא ששו כלל לדו-רגליים שהתבוננו בהם.
"זה חייב להיפסק!" אמר לוי מדירה 9.
"ברוסיה לא היה ככה!" אמר במבטא כבד דמיטרי, אביו
של ולדימיר, "עירייה צריך לטפל!"
כל הדיירים הנהנו בכובד ראש.
"אבל הם לא..." הזכיר שלומי מדירה 1. כולם הנהנו בכובד ראש שוב.
"אני קורא לחבר שלי!" אמר פתאום דמיטרי "אלכס גורנייב. הוא פרופסור לביולוגיה ול... נו... איך אומרים זה... סיסטמה...."
"מערכות אקולוגיות?" הציע בנו
"בדיוק! הוא מגיע כאן, ואומר שזה רע לבריאות, עושה מחלות וכאלה. עיתונים עושים בום, עירייה מתקן!"
כולם שקלו את התוכנית. היא נראתה פשוטה אך הגיונית. פרופסור גורנייב יצור בום תקשורתי כשיזעק על ההפקר של הכללים הסניטריים בעיר על ידי העירייה, העירייה ממהרת להשתיק את העניין ומתקנת את הביוב. הפרופסור זוכה בחשיפה תקשורתית נחמדה, וכולם יוצאים נשכרים. אולי מלבד העירייה, אבל לאף אחד כבר לא היה אכפת ממנה.
פרופסור גורנייב הגיע לאחר שבוע נוסף, שבהם נוספו לפאונה של השלולית גם צפרדעים ולטאות קטנות. הוא נתגלה כבן אדם נמוך ומקריח בגילאי החמישים, אך נראה כמלא באנרגיה אינסופית ובהתלהבות, שאותה ניסה להעביר לכולם.
"ואתם עומרים לי, אנשים יקרים", הוא דיבר במהירות "שביצה מופלאה זו צצה לה בפחות מחודש? זה מופלא! זה פנטסטי! הייתי יכול לקבל את הדוקטורט שלי על זה, אילולא היה לי כבר אחד! אתם מבינים שיש לנו כאן אקוסיסטם חיה וקיימת על כל מרכיביה שהתפתחה באלפית מהזמן שהייתה צריכה להתפתח. זה איזשהו נס!"
או החומרים שמזרימה העירייה לביוב, חשב לעצמו תומר התלמיד השקדן, אך בחוכמה רבה לא אמר זאת בקול. הפרופסור המשיך:
"צריך להביא לפה את כל הקהילייה המדעית של הארץ! אולי אפילו של העולם! בית מספר 24 ברחוב האילן יהפוך לאתר היסטורי מדעי!" הוא המשיך לרוץ ולקפץ פולט משהו על תהילה עולמית, נס מדעי דברים ברוסית ואנגלית שאף אחד לא הבין.
"אלכס, " אמר בתמיהה דמיטרי, "ואי אפשר..." הוא עשה תנועה כמו שעושים תמיד בסרטי גנגסטרים, באזור הגרון ומלווה בצליל טועם.
"דימה!" צעק הפרופסור "התשגעת?! אתה לא יודע שנילזה טרוגאת טקויה...X והוא המשיך להסביר משהו ברוסית מהירה. דמיטרי רק הנהן בצורה המומה.
עוד יומיים עברו. הבית היה מוקף בניידות משטרה, משרד הבריאות והעיתונות. אנשים בחלוקים לבנים החלו להקיף את השלולית בכיפת ניילון גדולה, שנראתה כאילו ונעשתה מיריעות הניילון הרבות שכיסו לאחרונה כל בית וחלון בישראל. נוסף לריח הלא נעים של השלולית ואיבוד מקומות החנייה, סבלו עתה דיירי הבניין מקולות הלא פוסקים של העיתונות והמדענים, ואילו את שלוותם הנפשית טרדו קטעי שיחות שבהן נשמעו המילים "להרוס את הבניין" ו"לפנות את האזור". שנאתם של הבניינים השכנים כלפי דיירי בית מספר 24 החלה לעלות בצורה דראסטית ועתה דווקא שמחו דיירי הבית על הנוכחות המשטרתית.
מוסר השכל: אין. אבל דמיטרי למד שדמוקרטיה, זה לא רק מה שטוב לרוב. זה גם מה שלא פוגע במיעוט. בראשנים, למשל.

Xמרוסית: אסור לגעת בכזה...



נושא נכתב על ידי נשלח
  מריח כמו הבית Odin 13:27 29/04/2003
  ומה כאן בדיוק מדע בדיוני? או פנטסיה? NY 02:21 01/05/2003
  למה זה סיפור? Odin 07:32 01/05/2003
  אני שמח שחילקת לסעיפים. הדבר מקל עלי. NY 09:05 01/05/2003
  מקרה אמיתי? אלמונימי 08:01 26/05/2003


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.