הסיפור הנ"ל לוקה בכמה בעיות, אותן אפרט מיד:
א. הראה, אל תסביר I: כמעט לכל אורכו מלעיט הסיפור את הקורא בכמות עצומה של מידע ללא עלילה של ממש. במקום לחוות את אופיין של הדמויות אנו מקבלים תיאורים סגורים וקבועים שלהן, כנ"ל ההתרחשויות המעטות. ולראיה: כמעט אין דיאלוגים בסיפור, וכך נבצר מהקורא להכיר את הדמויות לעומקן.
ב. הראה, אל תסביר II: הסברים כגון "היה זה רגע קסום", למשל, לא גורמים לקורא לחוות קסם כלשהו. עדיף בהרבה לתת *תיאור קסום* של ממש. זה, כמובן, קשה הרבה יותר. מי אמר שקל לכתוב?
ג. ללא הסבר מדעי או פסאודו-מדעי מתאים, הרעיון של צאצאי זיווג אדם-דולפין מעורר גיחוך, וחבל.
ד. ההסבר המתימטי אודות תכונות גלי הקול מבולגן ולוקה בחוסר דיוק. האם ב-"חמישית" אתה מתכוון לדרגה חמישית? אם כן - מדוע לא לציין זאת? אפילו מוסיקאים (ואני אחד מהם, בעוונותי) לא יפיקו הרבה מההסבר המבולבל שניתן, ואילו לאזרחים מן השורה הדבר יראה כטכנו-באבל בלבד, ואפילו לא מעניין במיוחד. אך הדבר הבעייתי ביותר כאן הוא חוסר הקשר המהותי בין כל אלה לבין העלילה עצמה.
ה. היקף I: הסיפור קצר מדי וארוך מדי בעת ובעונה אחת. הוא קצר מדי יחסית לאורך הנדרש לתיאור הדמויות כהלכה, באמצעות התרחשויות והתנהגויות (להבדיל ממסירת מידע יבש - "הוא נראה כמו סם ניל", "הם היו מרשימים ומושכים מאד" וכו'). הוא ארוך מדי יחסית לפואנטה שלו.
ו. היקף II: הסיפור מסתיים, למעשה, במקום בו היה עליו להתחיל. התגלית עצמה היא "בסדר", נניח - אבל הדבר המעניין באמת הוא *ההשלכות* שלה, ולאלה אין כאן זכר.

זה היה דבר הקטגוריה. הסנגוריה טוענת כי יש פוטנציאל וכדאי להתאמץ.