טוב, אז ככה.

הרעיון מעניין ותיאור החורבן על ידי הצמיחה הפרועה של עצים וצמחים יפה, אבל הכתיבה בעייתית. קח את המשפטים הראשונים כדוגמה. הם ארוכים (חוץ מהראשון) ומסורבלים. זו קבלת הפנים שלך לקורא. בקבלת פנים כזאת, אתה מאבד חלק מהקוראים, או לכל הפחות את האמון שלהם.
חוץ מזה, אני לא הצלחתי להזדהות עם הדמות כלל. אולי זאת אני, אבל אולי זה גם הסיפור.

הצעה שלי: נסה לתאר את חלום החורבן שלה. נסה לתאר את החלומות שיש לה עכשיו. למה היא לא מנסה לחלום בריאה, אם היא הצליחה לחלום חורבן? האם מדובר בשגעון גדלות שלה, או שהחלום שלה אותו לילה התאמת על פרטיו? ואם כן, אולי מעניין לדעת מה היה החלום עצמו. האם *אתה* יודע איך נראה החלום שלה? האם *אתה* יודע על מה היא כעסה כל כך אותו לילה? ובת כמה היא? ובת כמה היא היתה אז? אם אתה תדע את כל התשובות, אנחנו נקבל את התחושה, ונוכל להרגיש שמדובר בדמות אמיתית, ולא בדמות שכל קיומה הוא לשרת את הרעיון. אז אולי אוכל להזדהות יותר ולמצוא את ההד של הסיפור בתוכי. ככה, הסיפור לא נוגע בי.