א. אין עלילה ממשית. הגיבורה כואבת, וזה מאד עצוב ורע ועצוב, אבל אין מספיק בשר לסיפור כדי לספק את סקרנות הקורא או ליצור הזדהות כלשהי.
ב. תיאורים מוגזמים, חוזרים על עצמם. "הילכה לאט, מדשדשת... הילכה לאט, ראשה כפוף... צעדה מדוד ואחיד... כמו הילכה..." - למשל. רוב הקוראים מבינים את העסק בפעם הראשונה. לא צריך לדחוף את זה עם פטיש.
ג. שפה גבוהה לא מוצדקת וחוזרת על עצמה - "הילכה", למשל. מה קרה ל"הלכה"? "צעדה"? "פסעה"? "דרכה"? - בכל אלה ניתן להשתמש כדי להחליף את "הילכה" (במקומות מסוימים, כמובן, הרי "פסעה" שונה מ"דרכה", למשל). כנ"ל הנטיה להקדים את "היתה" למה שבא אחריו - "היתה זו המכונית שלה", "היה זה הרחוב שלה" "היתה זו אשמתי" וכו'. אלה לא שגיאות ממשיות, אך השימוש החוזר בסגנון זה מעיק, ביחוד כי הוא נראה כנטול סיבה.
ד. תחביר, מבנה משפט, פיסוק: "ועתה היו שלוחותיו לופתים... מוחצים את גלגליה" צ"ל "ועתה היו שלוחותיו *לופתות*... *מוחצות*"; "הוזנחה יום אחד בכוח נעלם" - לא עובד. הזנחה היא אי-פעולה. אפשר "שהוזנחה יום אחד ואין איש יודע מדוע" (בעייתי, כמובן, אם מדובר בחייזרים ולא באנשים) או "שהוזנחה יום אחד מסיבה זו או אחרת" או משהו; "עננים-כבדים כמו סימני אזהרה רחוקים-התערבלו אל תוך..." כנראה התכוונת למקף מפריד, כדוגמת: "עננים - כבדים כמו סימני אזהרה רחוקים - התערבלו אל תוך" - ואותם ניתן להחליף בפסיקים ללא מאמץ ותוך תרומה לקלות הקריאה.המשפט במבנהו הנוכחי מדבר על עננים-כבדים הדומים לסימני אזהרה שהם רחוקים-התערבלו. עננים-כבדים מילא, אבל מה זה רחוקים-התערבלו? סוג של פנקייק?

זהו להיום.