בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
mea culpa
נכתב ע''י: Tryscer (IP Logged)
תאריך: 15:25 28/03/2003

השמים האפירו.
עננים-כבדים כמו סימני אזהרה רחוקים-התערבלו אל תוך עצמם; הרוח נשבה סביבה, מחישה בה ולוחשת לה למהר. אך היא הילכה לאט, מדשדשת בין השרכים ושורשי העצים, קרעי בגדיה מתעופפים סביבה, הילכה לאט וראשה שפוף כאילו הייתה מהלכת זה שנים רבות, צעדה מדוד ואחיד, חסר חשק, כמו הלכה זמן כה רב עד ששכחה איך מגיעים ולכן אין בה סיבה יותר להחיש או לעצור. השמיים השחירו והחווירו שוב, והיא הייתה ממשיכה ללכת אם דבר מה לא היה לוכד את עינה העייפה.
הייתה זו מכונית, או שבר-מכונית; גגה שוסף לשניים על ידי שורש גדול, שמצא במכונית בית בעיוורונו, ועתה היו שלוחותיו לפתים אותה מכל צדדיה, מוחצים את גלגליה ופורצים מתוך שברי המנוע ששכב חסר מכסה, אדום ומת מתחת לגשמים ולרוחות. היא לא ידעה מדוע זיהתה את המכונית; אולי היה זו אותו מתלה מוכר דמוי עץ שהיה ורוד פעם ועתה התנדנד חיוור ונפוח ונחבט בשברי השמשה.
הייתה זו המכונית שלה; היה זה הרחוב שלה. היא צעדה למרכז הרחבה השבורה; עצים ושיחים פרצו אל תוך מבני הבטון המתפוררים, שולחים זרועות חמדניות מתוך פתחי הניקוז והקרעים במדרכות, מתפשטים ומכסים את חזיתות הבתים ושלטי ההכוונה, נכנסים כצבא דרך חזיתו הפתוחה של בית ויוצאים מחלונותיו כזחלים מפיו של מת.
כאן, היא חשבה לאיטה בעודה מנסה לחלץ את זיכרון הרחוב מתוך הג'ונגל שלפת אותו, הכל התחיל. ניסתה לחשוב היכן היה ביתה שלה. ניסתה להיזכר באיזו מיטה שורצת עשבים ומתחת לאיזה חלון קרוע ושבור הלכה לישון יום אחד זועמת, חלומותיה גועשים חורבן. אך כל ניסיונותיה עלו בתוהו; הטבע לקח עכשיו את ביתה, באין בני אדם שילחמו בו. ועתה הנה היא, לבדה. כמעט ולא הרגישה את הבטון הסדוק פוגע בברכיה כשצנחה; כמעט ולא שמה לב איך הצטנפה וחבקה את שלוחות השורש שדרך על מכוניתה. בוודאי הייתה צועקת כעת, אם הגשמים והשנים הארוכות לא היו מקהים את רגשותיה, שלא הייתה זו אשמתה, שאיש לא שאל אותה, וכי, וכי-ואת זה הייתה צועקת כך שענפי העצים היו מזדעזעים-מיליוני אנשים היו הולכים לישון כועסים וחולמים על מות האנושות, ואף אחד מהם חלומותיו לא התגשמו. אך הזמן לצעקות חלף מזמן, ובתוכה נשארה רק ריקנות אימתנית. עד שהיו השמים כחולים בכתה, אולי שעות ואולי ימים, ואז פסקה והסתכלה על סביבתה כרואה אותה לראשונה. היא קמה, הדמעות עדיין מתגלגלות על לחייה, ושלחה יד אל דלת המכונית הקרועה.

אולי ברחבי החלל העצום הזה ישנם חיים אחרים משלנו. אולי הם יגיעו לכאן יום אחד, ויתפלאו על גורל התרבות העצומה שהוזנחה יום אחד בכוח נעלם. אולי, היא חושבת והמחשבה מרגיעה את נשימתה, אולי אם יגיעו לכאן מוקדם מספיק עוד יוכלו למצוא גופה אחת ולידה חרוטה כתובת בלוח ברזל חלוד:
"הייתה זו אשמתי."



נושא נכתב על ידי נשלח
  mea culpa Tryscer 15:25 28/03/2003
  RE: mea culpa יעל 03:57 30/03/2003
  תודה! Tryscer 03:00 01/04/2003
  כמה בעיות: NY מאושר 04:50 01/04/2003
  כתבתי תגובה שלמה שנמחקה! ג'יי האמיתית 05:52 06/04/2003


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.