נראה שיש מקום לפתח את הרעיון הזה לסיפור נורמאלי. לרוע המזל, צורת הכתיבה, כמו גם ההעברה של הרעיון לוקים בחסר.

1. הגהה, הגהה, הגהה! יש לך ה-מ-ו-ן טעויות תחביר, הקלדה, פיסוק, שגיעות כתיב וניסוחים מסורבלים.

''אז החסידה כן מביאה את התינוקות!'' ''*בודאי*'' ענה לי גיל בקלילות אופינית. הוא נתן לי מבט שאומר ''שנמשיך?'' ואני הנהנתי ברצון. /פתחנו/ בעמוד המתאים, ו/המשכתי/ לקרוא: ''אלוהים זו *למעשה* קבוצה של אנשים (...) כל מת המובא לפני אלוהים עומד בפני בחירה - לחזור חזרה לעולם בדמות תינוק נוסף, *צמח* או בעל חיים, ללכת לגן עדן לחיי נצח, או לצפות על יקיריו מלמעלה במשך ה*זמן* שיבחר.

וזה רק מתוך פיסקא אקראית אחת. תני למישהו לעבור לך על הטקסט באופן דחוף.

2. דיאלוג יש לכתוב כך שבכל התחלפות בדובר מתחלפת גם השורה:

"יש לך שאלות?"
"כן" עניתי בנחישות שהדהימה גם אותי. "איך קוראים לך?"
"גיל" ענה לי המדריך, ומשום מה הייתי מופתעת שענה. (...) שם יפה. "ומה שמך?"
"חן". ניסיתי להשמע רגועה.
"אז... חן יש לנו הרבה להספיק היום, בואי לאולם המרכזי".

הצורה שבה את כתבת יוצרת אי סדר, מעמיסה על הקורא ומעייפת את העיניים. אם הכוונה הייתה להעביר את תחושת מחנק שבסיפור, אנא מצאי דרך שלא תעורר בקורא חשק להשליך את הטקסט אל כל רוחות השמיים.

3. ובאותו הקשר, הקפידי יותר על מעבר פיסקאות. רצוי לסדר את הסיפור כך שכל פיסקא תעסוק ברעיון או בנושא מרכזי אחד. בסיפורים, ובמיוחד בסיפור ארוך כמו זה, ריכוז כל כך הרבה אירועים בכל פיסקא מקשה על המעקב אחר העלילה ויוצר את אותה תחושת מחנק מהסעיף הקודם.

4. *הראי - אל תספרי!* חשוב מאוד להעביר אל הקורא את התחושות של הדמויות ולא לספר לו מה הן חשות. אל תתני לדמות שלך לומר "התאקלמתי" - הראי לנו את ההתאקלמות הזו. אל תאמרי "למדתי לקח חשוב" - תני לנו להבין את הלקח בעצמנו.
נראה שחלק גדול מהמקומות בהם את נוקטת בשיטה זו מקור הבעיה אינו בכתיבה עצמה אלא ב"התעייפות" שלך. עושה הרושם שלקראת הסוף נמאס לך לפרט והחלטת לסגור את הקצוות במהירות. זה חבל מאוד, משום שאם יש מקום בו ניתן להעביר מסר עמוק מהסיפור - הסוף הוא המקום. אני ממליץ מאוד להמשיך לעבוד על חלק זה.

5. זה כבר קשור יותר לדרך העברת הרעיון שבחרת. לטעמי, יש מקום להוספת תיאורים. אישית, אני לא הצלחתי לקבל את התחושה של חדר האוכל, הסיפריה או המסדרונות האינסופיים. לא הצלחתי לשוות בדמיוני את מראהו של גיל או לקבל את מלוא התחושות שאת מנסה להעביר. יכול להיות שהבעיה היא בסירבול שיצרו הבעיות אותן פירטתי בסעיפים הקודמים, אך בכל זאת, נראה שתאורים נוספים במקומות מסויימים יכולים רק להועיל.
אם זאת, הזהרי לא להעמיס על הסיפור בתיאורים מוגזמים ובכך להפוך אותו למסורבל אפילו יותר.

בסך הכל, נהנתי מהסיפור, אבל תחושתי היא שיש כאן החמצה אדירה. אני מפציך בך, אל תתיאשי מבקורת קשה זו ומהביקורות הקשות שעוד יבואו אלא נסי לשפר את סיפורך בהתאם להצעות שהן יעלו בפניך. האמיני לי שלא הייתי טורח לכתוב כזו תגובה ארוכה אם לא הייתי חושב שיש לסיפור מה להציע ברגע שישחיזו אותו.