אפשר, הרי, לעשות הכל. השאלה היא - *מה עושים* עם הקלישאה? אם יש למחבר זוית ראיה חדשה ושונה, או פואנטה חדשה ומוצלחת על הקלישאה הישנה - מברוק. למרבה הצער, לא זה המקרה כאן. למעשה, אין כאן סיפור של ממש - לא גיבורים, לא עלילה, לא שום דבר שאפשר להתייחס אליו. סיפורים מסוג זה חייבים להיות בעלי פואנטה מהממת ממש, אחרת אין בהם כל טעם.
סיפור ללא טעם הרי אפשר לכתוב ברגע. הנה, ברוח הרצון הטוב השורה עלי, אתן לך דוגמה:

-----

מר א. קרופניק היה האחרון שנותר לפליטה, לאחר האסון שהשמיד את האימפריה הגלקטית. תקוע על כוכב לכת לא ממופה בשוליה הבלויים של הגלקסיה, הוא ישב והמתין. לפתע יצאה ממעבה היער נקבה מקומית, לבושה בעלה או שניים.
"אווו! אווו!" אמרה הנקבה.
"הו," אמר מר קרופניק. "שלום לך. אני מר קרופניק."
"אווו!" אמרה הנקבה, וחבטה בו נמרצות בנבוט גדול שהחביאה מאחורי גבה.
"אה, נעים מאד," אמר מר קרופניק ונפל אפיים ארצה. לפני שאיבד את הכרתו, בעודו נגרר אל עבר המערה הקרובה, עוד הספיק למלמל - "אווה, אה? נעים מאד. קראי לי אדם..."

*FIN*

-----

מחוכם, נכון? לא בעיה לקחת רעיון משומש ולא לעשות אתו כלום. רק מה? לא כאן...