הביצוע? אפשר יותר טוב.
קצת לא נעים לי להעיר על השמות האמריקאיים, אחרי הבלגן שהיה לי איתם, אבל מה לעשות שזה באמת מפריע. זה נראה קצת מגוחך. דרך אגב, אתה עובד במקרה על מקרא שם? כי אחרת, "ג'ון הייזנברג" הוא קצת מיותר.
התאוריה מצאה חן בעיני. הסוף היה קצת צפוי, אבל זה לא מן הדברים שמפריעים לי. מה שכן, היה עוזר אם היה נכתב עוד קצת על תהליך הפיכתו של הפרופסור לאדם טוב ודגול - הרי דבר כזה לא קורה בין לילה. אותו דבר לגבי האהבה שהלה מרגישה כלפיו - הסבר, נמק ופרט.
גם כן, השפה קצת מעורפלת - אנשים יומיומיים מתנדנדים בין שפה נורמלית לשפה גבוהה כשהם מדברים (מתי בפעם האחרונה שמעת מישהו אומר "אינני"?). למרות שזה אכן יכול לקרות, זה נראה קצת מוזר אם לא מתאימים את זה לאספקטים אחרים באפיון הדמות.
ולסיכום? סיפור חביב. לא יזיקו קצת עריכה ושיוף, אבל יש פוטנציאל.