הבנתי את השיר בקריאה ראשונה, ומאוד אהבתי. זה רעיון שקשה לומר עליו שהוא מיוחד, אבל זיקקת אותו לשיר בצורה מאוד מוצלחת, בלי להקלע לקיטש שהוא בא ממנו. הבעיות שלי הן בעיקר עם המשקל, הבאמת רעוע. אני יודע שזה קשה, אבל לפעמים כדאי לוותר על ניסוח מוצלח ולנסות למצוא אחד אחר, פחות טוב אולי, שמסתדר עם המשקל שבחרת. מניסיון, ברוב הפעמים החיפוש הזה מפתיע לטובה.
נגד שתי השורות האחרונות אין לי כלום, הן בסדר, ושינוי המשקל רק עושה טוב; משהו בבתים עצמם דווקא הפריע לי, מעין תחושה של סטטיות: אין התקדמות ממשית בין הבתים. הם כולם מציגים (פחות או יותר) צדדים שונים של אותו הרעיון - וזה מותר, כמובן, אבל אחרי שניים שלושה כאלה הקורא מבין מה את אומרת, ובלי התפתחויות או פניני-ניסוח מיוחדות הוא משתעמם (עד כמה שאפשר להשתעמם בשיר). שוב, זה קשה, אבל יכול להיות שהשיר ירוויח מבחינה חוזרת של הבתים, וניסיון לאחד שניים מהם לבית יחיד או לעשות אותם שונים יותר זה מזה.

לסיכום, לא נותר לי אלא להביע צער כן על שאת חושבת לעזוב. בשביל ניפוח האגו, אני חושב שאת אחת הכותבות המוכשרות כאן.