אבל כבר היום עושים את זה - כותבים בשפה הנחשבת נמוכה, אני מתכוונת. ויש לזה הרבה חובבים, אפילו (ר' ערך אתגר קרת). למרות שאני אישית לא חובבת מטורפת של הז'אנר הריאליסטי יתר על המידה, אני רואה מקרים שבהם שפה נמוכה ואף עילגת היא לא רק מתאימה, אלא הכרחית - במקרה שמדובר בסיפור המשתמש בגוף ראשון ובמספר לא משכיל במיוחד, לדוגמא.
(לא, זה לא קשור לנושא ממש. אבל הנימוק פשוט לא היה נכון.)
ובנוגע לטענתך בעניין המוצא חן או לא: אני כותבת לשתי מטרות, בשביל עצמי ובשביל קהל. אני נהנית משירה שחלק מחרוזיה עונים להגדרתך של חריזה רופפת. בקשר לקהל - מלבדך, לא ראיתי מישהו שמתלונן על כך. אני מקווה שיסולח אם אומר לך שקשה לי להאמין שכולם תמיד חושבים כמוך.
(טוב, לא ראיתי כל כך הרבה תגובות - מתלוננות או אחרות - בכל מקרה, אבל לא משנה. :])
תשמע, אני ממש מצטערת, אבל את התגובות שלך כבר קשה לי לקחת ללב, או אפילו לתשומת ליבי - וזאת משום שעוד לא ראיתי אף סיפור שלא היה לך משהו רע להגיד עליו. זו זכותך, אבל אם עשר מגיע רק לאלוהים... אלוהים אני לא רוצה להיות, ואף פעם לא רציתי.

(בבקשה אל תהרגו אותי, אנשים.)