בסך הכל אין לי הרבה מה לחדש, כי אני מסכימה עם הביקורת של קודמי.

באופן כללי קראתי, הרגשתי שאני מתחילה להתעניין ולהסתקרן, ואז קצת צחקתי מהבדיחה שבסוף ו...זהו. הפער בין מה שאתה בונה בסיפור לסופו האנקדוטי הוא בעייתי ביותר.
דוקא שועשעתי, אבל בשביל זה באמת לא היה צריך את כל ההתחלה הארוכה.
(זה: "אאאאאא ד" לא?)

נראה לי שכדאי לך לגייס את הרעיונות שלך, להתאמץ ולכתוב סיפור אמיתי, עם בשר ועצמות וניחוח מעורר תיאבון. משהו שנשאר בקיבה גם אחרי הקריאה.
או בקיצור: מי רצח את רספוטין פלסקוג?