בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
נדודי שינה - סיפור מתוך אתר הבית
נכתב ע''י: רז קולר (IP Logged)
תאריך: 08:13 26/12/2002

סיפור זה הוא מתוך אתר הבית של רז קולר, "אומנות להמונים"
www.art4all.up.co.il

"זהו זה! לא עוד! עכשיו אני חייב לעשות משהו!"
כך קרא אלון ראלי בתסכול בשעת בוקר מוקדמת. אלון, (שכל חבריו קראו לו 'לוני'), כבר מספר שבועות מתעורר כל בוקר כשהוא חבול בצורה זו או אחרת. בדרך כלל מדובר בשריטות שטחיות, לפעמים סימן כחול אחד או שניים, אך הבוקר המצב באמת כבר יצא משליטה. הבוקר הוא גילה חתך מדמם בזרועו הימנית. לא חתך עמוק במיוחד, לא כזה שעלול לגרום לאיזושהי בעיה רצינית, אך זה היה הקש ששבר את גב הגמל. החתך הבא עלול להיות רציני ואולי גם במקום רגיש יותר. לכן החליט אלון שהוא חייב לעשות משהו.
"אני בטח הולך בשינה." הוא אמר כמה שעות מאוחר יותר לחברו הטוב ביותר, חלי, כשהיו בבית הספר. היתה זו שנתם הראשונה בתיכון העירוני.
"סביר להניח שזה העניין. ראיתי משהו על זה בטלוויזיה." אמר חלי, "אתה בטח פשוט מתהלך בבית ונתקע בחפצים, ואפילו לא שם לב לזה עד שאתה מתעורר."
"זה בדיוק מה שאני חשבתי." אמר אלון, "אבל הדבר שהכי מוזר זה שהמצעים של המיטה אף פעם לא הפוכים."
"מה זאת אומרת?"
"אם אני קם מהמיטה, הולך בבית ואז חוזר לישון, היית מצפה שהסדין יזוז קצת, או השמיכה תיפול או משהו כזה, אבל שום דבר כזה לא קורה. המיטה מסודרת כאילו לא זזתי כל הלילה."
"אז מה אתה מתכוון לעשות בנידון?"
"אני רוצה לראות בדיוק מה קורה איתי בלילה. אני מתכוון להציב את המצלמה שאבא שלי נתן לי ליומ'הולדת, ואז נראה בדיוק מה קורה פה."
"מתי אתה מתכוון לעשות את זה?"
"הלילה!"

וכך היה. בשעה אחת עשרה וחצי בלילה, בדיוק לפני שאלון הלך לישון, הוא הציב את מצלמת הוידאו שלו על השולחן בחדרו, שניצב בדיוק אל מול המיטה. כך עדשת המצלמה קלטה את המיטה כולה. אז הוא נכנס למיטה ותוך דקות ספורות נרדם.
כשהגיע הבוקר הוא שוב התעורר חבוט ושרוט, והחליט לא לחכות לסוף הלימודים ולבדוק מיד את המצלמה. הוא חיבר אותה לטלוויזיה וצפה במה שהוקלט.
בחמשת הדקות הראשונות, שום דבר מיוחד לא קרה. הסרט הראה את אלון ישן כמו כל אדם נורמלי על פני הכוכב. אך אז קרה דבר מוזר.
"מה קורה פה?" מלמל אלון בעודו בוהה במסך. הוא יכול היה לחוש את פיו מתייבש בעודו מסתכל.
אור לבן פרץ מתוך המיטה. אור מסנוור במיוחד. אור שסביר להניח שהיה מעיר אותו. ואז דבר מוזר עוד יותר קרה. אלון פשוט שקע אל תוך המיטה. כך, באיטיות כאילו היתה מעלית, שקע אל תוך הסדין השחור, המזרן הכחול והעץ, ונעלם. והאור הלבן נעלם גם הוא, אך אלון חשב שהוא יכול לראות חור שנוצר במרכז המיטה.
"אלוהים!" הוא קרא, התלבש במהירות ורץ לבית הספר כדי לספר לחלי את שקרה.

"לוני, אם אתה מסתלבט עלי, זו ההסתלבטות הכי מפגרת שאי-פעם ניסית!" אמר חלי כשאלון סיים את סיפורו.
"חלי, אני נשבע לך שזו האמת!" אמר אלון, "אם אתה באמת לא מאמין לי, בוא איתי עכשיו הביתה ותראה בעצמך את הסרט!"
"בסדר, בוא נלך." אמר חלי.
"עכשיו? באמצע היום?" אמר אלון, "אנחנו נהיה בבעיה."
"מה קרה? מפחד שאני אגלה שאתה מבלבל ת'מוח?"
"טוב, בסדר! בוא נלך!"
ובזאת שני הנערים עזבו את בית הספר והלכו אל ביתו של אלון. וכשחלי ראה את הקלטת, גם הוא יכול היה להרגיש בפיו מתייבש בעודו צופה, והוא גם יכול היה לחוש בצבע עוזב את פניו.
"מה אתה חושב שקורה שם?" הוא שאל לבסוף לאחר מספר דקות של שתיקה.
"לא יודע, אבל אני רוצה לברר! בשביל זה אני צריך אותך."
"מה אתה רוצה ממני?"
"אני רוצה שתהיה פה בלילה ותשמור עלי כשאני ישן ותגיד לי בדיוק מה קורה." אמר אלון.
"אוקי, נשמע סביר. ככה אני אוכל להעיר אותך כשזה מתחיל."
"בדיוק! ואז כבר נחליט מה נעשה."
"טוב, תן לי רק לדבר עם ההורים שלי על זה, ואני אגיע לפה אחרי הצהריים."

ואחרי הצהריים חלי באמת הגיע אל חברו. הם דיברו, שיחקו ב"פלייסטישן" וראו טלוויזיה כפי שהיו עושים בדרך כלל, אך אף אחד מהם לא היה באמת מרוכז בפעילויות הללו. אלה היו רק תירוצים להעביר את הזמן. כל שהשניים חיכו לו היה הלילה והמאורעות שהוא יביא עימו.
ולבסוף, לאחר תקופה שנראתה לשניים כמו נצח, הלילה הגיע. בדרך כלל אלון היה פותח את המיטה שלו למצב זוגי והם היו חולקים בה. הפעם, מסיבות מובנות, חלי ישן בשק שינה לרגלי המיטה.
"זכור. אל תירדם, ותעיר אותי כשזה מתחיל." אמר אלון לחברו.
"בטח, לוני. לילה טוב." ענה חלי.
אלון כיסה את עצמו ועצם את עיניו. הוא היה מעט נרגש ולכן נדרשה לו כמעט חצי שעה כדי להירדם, וחלי החל להשתעמם ופחד שירדם בעצמו. אך לבסוף אלון נרדם וכעבור חמש דקות האור הלבן בקע ממיטתו. חלי קם על רגליו והיה צריך להגן על עיניו המסונוורות. מבין ידיו הוא ראה את חברו השוקע לאיטו אל תוך המיטה.
"לוני! לוני, קום!" הוא קרא, אך אלון נשאר ישן כמקודם. חלי שלך את ידו וניער את חברו, אך דבר לא עזר. אלון ישן ושקע עוד ועוד אל תוך מיטתו.
"לוני! קום! עכשיו! קום!" ניסה חלי, אך לשוא. חברו שקע עוד ועוד במיטתו, עד שנעלם כליל ואיתו גם האור הלבן.
"אוי, לא! מה לעשות?" מלמל חלי בפחד, ואז הוא הבחין כי חור מוזר עדיין היה במיטה. זה נראה כמו ים שחור שגוונים סגולים נעו בו כמו קווי מים. בתנועה מהוססת הוא הכניס את ידו, ולא הרגיש דבר. היה זה כמו לגעת באוויר.
"טוב. אם הוא יכול, גם אני." הוא אמר לעצמו, ולמרות פחדו האדיר, קפץ אל תוך המיטה ונעלם בתוך החור השחור.

הוא מצא עצמו נופל ישר לאדמה בחבטה כואבת.
"אם זה רק היה קצת גבוה יותר, זה יכול היה להיות מסוכן." הוא חשב לעצמו בעודו קם ומנקה את בגדיו ומהחול והדשא שדבקו בהם. אך אז עלתה בו השאלה, עד כמה גבוה זה היה? הוא הביט למעלה אך ראה רק שמיים כחולים ונקיים מעננים. ואז הוא הביט סביבו.
הוא ניצב בשטח פתוח רחב ידיים. גבעות דשא ירוקות נראו מכל עבר, ובאופק שממזרח אליו נראה יער עבה. היה זה אמצע היום, והיה זה יום יפה. השמש חייכה והציפורים שרקו. רוח קרירה דאגה שהטמפרטורה תהיה בדיוק כפי שהיא צריכה להיות כדי שלא יהיה חם או קר מדי.
והנה, כמה מאות מטרים מלפניו, ישוב על סוס חום ולבוש במדים שנראו כאילו הוציאו אותם מהפקה הוליוודית לעלילה שמתרחשת בימי הביניים, אלון ראלי, חברו הטוב. הוא הביט אל האופק, אל עבר טירה גדולה שעמדה על ראשו של הר, ואז החל לדהור למקום במהירות.
"לוני! לוני! חכה לי!" קרא חלי, אך חברו לא שמע. חלי החל לרוץ אחר חברו, כשהוא יודע שזהו קרב אבוד מראש, כיוון שלא היה לו כל סיכוי להתחרות בסוס הדוהר. אך להפתעתו, התקדמותו היתה די מהירה. לא מהירה כמו הסוס כמובן, אך די מהירה כדי שלא יאבד אותו.
"מעולם לא ידעתי שאני מסוגל לרוץ מהר כל-כך!" הוא חשב לעצמו, "אני צריך להצטרף לאיזושהי נבחרת!"
הוא עקב אחרי חברו עד שראה אותו נעלם בתוך מערה חצובה בהר שעליו ניצבה הטירה. כעבור כמה דקות גם הוא נכנס למערה. הוא שמע מבפנים קולות רבים ורעש איום. קולות של שאגות, צעקות, ומדי פעם גל חום מילא את האוויר.
המערה היתה גדולה מאוד, יותר גדולה מכל מערה שחלי אי-פעם ראה בטלוויזיה. היא הכילה הרבה מאוד סלעים גדולים, אשר בחסותם היה ניתן להתגנב פנימה. הוא עשה זאת בדיוק, עד אשר הגיע לחברו. אז מעט הצבע שעוד נותר בפניו, נעלם גם הוא.
חברו החזיק בידיו חרב גדולה ומגן, ונלחם בדרקון אדיר מימדים. הדרקון ניסה להכות בו שוב ושוב בכפותיו, זנבו או בזרנוק האש שלו, אך אלון הראה מיומנות יוצאת דופן בחרב, במגן וברגליו.
"אלון!" קרא חלי ממקום מחבואו. אלון סובב את ראשו לרגע וראה אותו עומד מאחורי סלע גדול.
"מי אתה?!" הוא קרא בעודו חוזר להילחם במפלצת.
"מה זאת אומרת?! זה חלי!"
"חלי?! אני לא מכיר שום חלי! צא מכאן מיד! זה מסו..." הצורך להתחמק מעוד זרנוק של אש קטע את משפטו, ואז, "זה מסוכן לאזרחים! צא מכאן!"
"אבל אנחנו חברים! מה קרה לך?!"
"אל תפריע לי!"
"לוני! זה אני, חלי!"
"אם אנחנו חברים," אמר אלון בעודו קופץ מעל לזנבו של הדרקון ונועץ בו את חרבו, "אז תפסיק להוציא אותי מהריכוז!"
הדרקון נהם בזעם וזרק את כפו על גופו של אלון, מעיף את זה אל הקיר כאילו היה עשוי מניר. אך אלון, להפתעתו של חלי, קם מיד על רגליו.
"אתה בסדר?!" שאל חלי.
"חיה ארורה!" קרא אלון והסתער על הדרקון.
חלי הביט בהם נלחמים עוד זמן מה, אך שלפתע נשמע צלצול אדיר ברחבי המקום. זה הזכיר לחלי את הפעמון שמצלצל בין הסיבובים בקרבות אגרוף.
"זה לא נגמר, דרקון!" קרא אלון אל החיה, "אני עוד אחזור לסיים את העבודה!"
ועם זאת הוא עלה בחזרה על סוסו, ודהר מחוץ למערה.
"חכה לי!" קרא חלי ורץ בעקבות חברו.
הוא רץ אחריו עד אשר שניהם עצרו לא רחוק מהמקום בו הופיעו, לצילו של עץ גדול.
"לוני, מה קורה כאן?"
"תראה, חבר, אני לא יודע מי אתה," אמר אלון בעודו יורד מסוסו ושולף שמיכה מגולגלת שנקשרה אל האוכף, "אבל אני מאוד אעריך זאת אם תפסיק להפריע לי!"
"אבל אנחנו חברים! אתה לא זוכר?"
"אני מאוד מצטער, אך לא! אינני זוכר אותך!" אמר לוני ופרש את השמיכה לרגלי העץ.
"אוקי, אז לפחות תאמר לי למה נלחמת בדרקון ההוא?" שאל חלי.
"מה זאת אומרת? אני תמיד נלחם בדרקון ההוא."
"אוקי, אבל למה?"
"כי אני רוצה להיכנס לטירה!"
"למה?"
"כי אני צריך להרוג את המכשף שגר בטירה! איזה שאלות, באמת!" אמר אלון והתיישב על השמיכה.
"אז למה אתה לא פשוט נכנס לטירה?"
"כי צריך קודם להרוג את הדרקון, חכמולוג!"
"למה? הוא שומר על הטירה?"
"למה שיעשה כזה דבר? אתה חושב שאין לו דברים יותר טובים לעשות?"
"אז למה לעזאזל אתה רוצה להרוג אותו?!" שאל חלי בתסכול.
"כי רק אחרי שהורגים אותו נכנסים לטירה!" ענה אלון בחוסר סבלנות.
"אבל למה, אם הוא לא שומר על הטירה?!"
"כי ככה זה! אולי עכשיו תעזוב אותי?! זה לא הזמן לשאול שאלות!"
"אז איזה זמן זה?"
"זה הזמן לישון!" אמר אלון ועם זאת הוא נשכב על השמיכה ונרדם מיד.
"לוני! לוני, תתעורר!" ניסה חלי אך דבר לא העיר אותו. וכעבור מספר שניות, אותו אור לבן קבע מתוך השמיכה, ואלון החל לשקוע לאיטו אל תוכה ואל בטן האדמה. כשהוא נעלם, גם הפעם נותר אותו חור מוזר, וחלי קפץ דרכו.
שניהם הופיעו בחדרו של אלון, והשעה היתה שעת בוקר. חלי שוב פגע ברצפה בחבטה כבדה.
"בוקר טוב." אמר אלון ושפשף את עיניו. "נו? קרה משהו?"

לאחר שחלי סיפר לחברו את אשר קרה, הם החלו לנתח את המצב ולנסות להבין מה קורה פה.
"תראה, אני חושב שהבנתי את זה:" אמר חלי, "אתה למעשה חי בשני עולמות. כשאתה ישן בעולם שלנו, אתה ער בעולם השני, שבו יש לך חיים אחרים לגמרי ואתה בכלל אל זוכר את חיי העולם הזה. כשאתה ער בעולם ההוא, אתה ישן בעולם הזה, וגם פה החיים שלך מנותקים לגמרי מהעולם ההוא, למעט השריטות והחבלות שנגמרות כתוצאה מהלחימה בדרקון ההוא."
"אבל לפי התיאור שלך בעולם ההוא גם האישיות שלי שונה. אני נשמע די מעצבן." אמר אלון.
"אבל זה רק הגיוני!" אמר חלי ואז הוסיף, "שהאישיות שלך שונה, אני מתכוון. לא שאתה מעצבן..."
"מה זאת אומרת?"
"אם כל החיים חיית חיים אחרים, אז בחיים האחרים האישיות שלך תהיה שונה כי היא הושפעה ממצבים אחרים!"
"יש בזה היגיון. אבל איך זה קרה? ומה זה החיים האלה שבהם אני כל הזמן מנסה להרוג איזה דרקון?!"
"לא יודע, אבל צריך לציין לשבח את יכולות הלחימה שלך."
"יופי, אני כולי נרגש! ביחוד בהתחשב בעובדה שאני בכלל לא זוכר את זה!"
"תראה, אני מציע שנעשה את זה שוב הלילה, ואולי הפעם יקרה משהו חדש שיגרום לנו להבין מה קורה פה. אני חושב שאם יש מפתח להבנת המצב הזה, איך זה קרה לך ואיך זה קורה, אז הוא נמצא בעולם ההוא, ולא בעולם הזה."
"נשמע נכון." אמר אלון, "בסדר נעשה זאת שוב."

וכך קרה שבאותו הלילה שוב ישן חלי אצל חברו בשק שינה לרגלי המיטה, ושוב חיכו השניים לבאות. הפעם נדרש לאלון אף יותר זמן להירדם מאחר והיה אף עוד יותר נרגש מאמש, אך לבסוף הוא נרדם וכמה דקות לאחר מכן כל העניין חזר על עצמו. אור לבן בקע מהמיטה, אלון שקע אל תוכה עד שנעלם, האור נעלם גם הוא ובמרכז המיטה היה חור שנראה כמו ים כהה.
חלי קפץ הפעם מבלי לחשוש, ושוב נחבט על האדמה המלוכלכת. הוא קם במהירות וחיפש את חברו באופק בעודו מנקה מעצמו את האדמה והדשא. הוא ראה את חברו בדיוק על אותה גבעה שבה ראה אותו יום לפני, רכוב על אותו הסוס ומביט על אותה טירה. כעבור מספר שניות, הוא שוב החל לדהור אל עבר המערה שלרגלי ההר שעליו ניצבה הטירה, וחלי רץ בכל כוחו בעקבותיו.
כמה דקות לאחר שאלון וסוסו נעלמו בתוך המערה, חלי הגיע גם הוא. הדבר הראשון שהוא שם-לב אליו היתה העובדה שהפעם לא נשמעו כל רעשים מתוך המערה.
"אולי הדרקון כבר הספיק לחסל אותו?" הוא שאל את עצמו בעודו מתקדם בצעדים מהוססים כשהוא דואג להתחבא מאחורי הסלעים. בשלב מסוים היה נדמה לו שהוא שומע רעש של... קוביות. כן, לא היה ספק. ככל שהוא התקדם, כך זה נשמע יותר בבירור. מישהו שיחק משחק קוביה כלשהו.
לבסוף הוא הגיע אל המקום שבו היה חברו, ועיניו נפערו לרווחה. אלון ישב על כיסא עץ, רכון אל עבר שולחן כשממולו ישב אותו דרקון איום, אותה מפלצת, לבוש בחליפה מחויטת, משקפיים עגולים לעיניו וסיגר גדול בפיו. הם שיחקו שש-בש.
"מה לעזאזל קורה כאן?" שאל חלי. אלון הביט בו, אך הדרקון כלל לא הראה סימן לכך ששמע אותו.
"אוי לא! זה שוב פעם אתה!" אמר אלון, "מה אתה עושה, עוקב אחרי?" הוא זרק את הקוביות. יצא לו ארבע וחמש. לא מה שהוא קיווה לו, אך לא רע. הוא הזיז את כליו, והדרקון תפס את הקוביות.
"מה קורה כאן?!" חזר חלי, "למה אתם לא נלחמים?!"
"מה זאת אומרת?" שאל אלון. לדרקון יצא שש-שש, והוא נראה מרוצה מאוד. הוא הזיז את כליו ושוב תפס את הקוביה.
"מה זאת אומרת, 'מה זאת אומרת'?" אמר חלי, "למה אתם לא נלחמים?! אתה לא רוצה להיכנס לטירה?"
"בודאי שאני רוצה." אמר אלון. לדרקון יצא עכשיו רק שלוש ושתיים, וזה בכלל לא עזר לו. אלון לקח את הקוביות בידו. "אבל מה יעזור לי להיכנס היום?"
"מה רע בהיום?" שאל חלי.
אלון נאנח. "תגיד, אם אני מבטיח לענות לך על מספר שאלות, אתה מבטיח ללכת?"
"אני נשבע!" אמר חלי.
"בסדר! כן!" קרא אלון. יצא לו שש-שש.
"למה אתם לא נלחמים היום?" שאל שוב חלי.
"מה זאת אומרת? איזו שאלה טפשית! היום יום שבת!"
"אז מה?"
"מה 'אז מה'? אז כולם ישנים! כולם נחים! אפילו המכשף שבטירה ישן. אוי לא!" גם לדרקון יצא שש-שש. יצאו לו הרבה כאלו. הוא ניצח.
"אז זו לא תהיה הזדמנות מושלמת להיכנס לטירה ולהרוג את המכשף בזמן שהוא נח?"
"תגיד לי, מאיזו עיר עלובה באת, אה?" שאל אלון, "לא לימדו אתכם כלום בבית הספר?! זה יום שבת, ואף אחד לא עוסק בפעילות השבועית שלו ביום שבת! זה הכל!"
"אז למה אתה משחק עם הדרקון שש-בש?!" שאל חלי.
"כי הדרקון הזה לא יודע שח!" ענה אלון וזרק את הקוביות. לא רע. חמש-חמש. זה מה שהוא רצה. אולי עוד היה לו סיכוי.
"אני לא מבין! אתם הרי מנסים להרוג זה את זה!" אמר חלי.
"אבל זה רק בימי חול." אמר אלון, "אף פעם לא בשבת!"
"אני לא מבין מה הולך פה!" אמר חלי בתסכול, ובפעם הראשונה הביט בו הדרקון.
הוא הוציא את הסיגר מפיו, נשף עשן ואמר, "אל תנסה להבין זאת, ילד. גם אני בעצמי כבר לא נסה להבין את החלומות שלי."
ליבו של חלי ביצע זינוק בקירבו. "מה זאת אומרת?"
הדרקון חזר אל המשחק, זרק את הקוביות, הזיז את כליו, עישן את הסיגר ומלמל, "וזהו חלום מוזר ביותר. אני חייב להפסיק ללכת לישון על בטן מלאה. אבל אני חושב שבכל מקרה אני עומד להתעורר."
ובאותו רגע החלה האדמה לרעוד. אבנים שמנות נפלו מתקרת המערה והכל הזדעזע, אך דבר זה לא הפריע כהוא זה לאלון ולדרקון, אשר המשיכו לשחק.
חלי רץ אל מחוץ למערה ונשימתו נעתקה למראה עיניו. הוא יכול היה לראות חושך שחור מתקדם אליהם בגל אדיר. כלום שחור שאכל כל מה שבדרכו, אפילו את השמים עצמם. כל העולם עמד להיחרב על-ידי החושך הזה, הכלום הזה, והיער ממזרח כבר החל להעלם.
הוא רץ בחזרה אל תוך המערה ותפס בידו של חברו.
"בוא, אנחנו חייבים ללכת עכשיו!"
"אבל אני באמצע המשחק! זה יום שבת!" אמר אלון. מסביבם אבנים נפלו ללא הפסק, וחלי התאמץ בכל כוחו שלא ליפול מרוב רעידותיה של האדמה.
"המקום נעלם! הדרקון מתעורר! חייבים לחזור לעולם שלנו!" הוא קרא.
"לא ביום שבת!" קרא אלון בכעס.
חלי חשב מעט ואמר, "עכשיו זה לא הזמן למשחקים!"
"באמת? אז איזה זמן זה?" שאל אלון.
"הזמן לישון!"
"מה אתה אומר? כל-כך מוקדם? מוזר, לא שמעתי את הפעמון."
"אני שמעתי אותו. עכשיו הזמן לישון!" אמר חלי.
"טוב, אם כך עלי ללכת." אמר אלון ופנה אל הדרקון, "אבל אני אחזור! ובפעם הבאה לא תהיה כל-כך בר-מזל!" ועם זאת הוא קפץ על סוסו, ודהר מחוץ למערה. חלי רץ בעקבותיו עד שהגיעו אל העץ. אז הוציא אלון את השמיכה, ופרש אותה מתחת לעץ. הכלום השחור היה קרוב עד מאוד.
במערה, הדרקון כלל לא שם לב למתרחש. הוא זרק את הקוביות והזיז את כליו ואז אמר לאוויר, "תורך." הקוביות התרוממו באוויר ונזרקו על-ידי כוח בלתי נראה על הלוח. לאחר מכן אותו כוח בלתי נראה גם דאג להזיז את הכלים.
"באמת חלום מוזר ביותר..." מלמל הדרקון והשליך את הקוביות.
"אתה חייב להירדם עכשיו!" צעק חלי. הכלום השחור עמד להגיע אליהם בשניות הקרובות. הוא יכול היה לשמוע את שאגתו הנוראית ומחרישת האוזניים.
"בסדר! בסדר! תפסיק לצעוק כל-כך הרבה! לילה טוב!" אמר אלון, נשכב על השמיכה ונרדם תוך שניה. כעבור מספר שניות, האור הלבן בקע ואלון החל לשקוע.
"נו! נו כבר!" צעק חלי שראה את הכלום השחור כעת ממש לרגלי העץ. העץ החל להשמיע קולות פצפוץ כשהכלום השחור נגע בו.
לבסוף, כשהעץ כבר כמעט נעלם, אלון נעלם גם הוא, וחלי קפץ דרך החור.
הם שוב הופיעו בחדרו של אלון, ושוב אלון התעורר ושאל, "נו? משהו מיוחד קרה?"

אלון מאוד לא אהב את מה שחברו סיפר לו. זה היה מוזר מדי, ויותר מזה, זה צמרר אותו עד ללשד עצמותיו.
"אז העולם ההוא היה חלום של הדרקון הזה?" הוא שאל.
"כנראה. ככה אני הבנתי."
"ועכשיו הוא התעורר והעולם נעלם." אמר אלון.
"בדיוק. אז כנראה שזה לא יקרה לך יותר."
"אני מקווה שאתה צודק. אבל זה עדיין לא מסביר איך החיים שלי נקשרו לחלומות של הדרקון הזה מלכתחילה?"
"את זה גם אני לא יודע." אמר חלי, "זה מוזר. אבל זה משהו שכנראה לעולם לא באמת נדע."
היתה שתיקה ארוכה וחלי הבחין כי פניו של חברו אינן רגועות.
"מה קרה?" הוא שאל.
"פשוט חשבתי מחשבה מפחידה מאוד." אמר אלון.
"מה חשבת?"
"מה אם... וכמובן שזה לא יכול להיות, אבל בכל זאת רק לשם הדיון, מה אם... אם..." הוא בלע את רוקו ואמר, "אם הדרקון לא באמת התעורר?"
"מה זאת אומרת?"
"מה אם העולם שלנו הוא גם חלק מהחלום שלו? מה אם עצם הריסתו של העולם ההוא, זה רק חלק מהחלום שלו והוא עוד לא התעורר? מה אם כשהוא התעורר גם אנחנו נעלם?"
"לא נראה לי הגיוני, ומשתי סיבות:" אמר חלי, "דבר ראשון, אני יודע שהעולם ההוא היה עולם החלומות שלו, לכן אין סיכוי שאני טועה. דבר שני, אין שום דבר יוצא דופן או מוזר בעולם שלנו כדי לתת את הרושם שזה חלום. הרי בחלומות הכל מוזר ומשוגע, ואצלנו הכלל כל-כך משעמם."
"אתה צודק." אמר אלון.
"כן." צחק חלי, "רק השבוע הרי שוב נבחר דוב פרוותי ורוד לראשות הממלכה, וזה היה הדבר הכי צפוי בעולם!"
באותו רגע נשמע קול צלצול חזק כל-כך, עד שכל העולם שמע אותו בו זמנית, ושניה אחר-כך העולם כבר לא היה קיים.

*

הדרקון פקח עיניים עייפות ושלח כף אל השעון המעורר. היה זה לילה נורא נוסף. זה כבר כמה לילות שהוא חולם חלומות מוזרים ולא ישן טוב. הוא פיהק פיהוק שהיה מפחיד אפילו את האדם האמיץ ביותר וקם ממיטתו. השעה היתה שעת בוקר, והגיע הזמן ללכת לעבודה.
"טלוויזיה מחורבנת..." הוא מלמל לבבואתו שבמראה בעודו מצחצח את שיניו, "מכניסה לי רעיונות אדיוטיים לראש... גורמת לי לחלום על בני-אדם... מחר אני מנתק את הכבלים..."
הוא ירק אל תוך הכיור.



נושא נכתב על ידי נשלח
  נדודי שינה - סיפור מתוך אתר הבית רז קולר 08:13 26/12/2002
  קלישאי למדי גל 11:50 26/12/2002
  זאת ועוד: NY מאושר 00:39 27/12/2002
  איזו ביקורת ילדותית ולא רלוונטית! להבה 05:08 27/12/2002
  איזו היא הביקורת הילדותית והלא-רלוונטית?[[ל''ת]] אבישי 08:07 27/12/2002
  ובכן, אם הסיפור *הזה* הפתיע אותך, NY מאושר 16:25 27/12/2002
  וואו, מה לעזאזל עובר עליך? עלוב נפש להבה 13:26 28/12/2002
  ''ומאיפה אתה מכיר את יצירותיו'' גל מתערב 02:30 29/12/2002
  למרבה הצער, NY מאושר 03:51 29/12/2002
  RE: וואו, מה לעזאזל עובר עליך? עלוב נפש בלונדה בונדה 07:44 29/12/2002
  יפה שאת מה שאתם כותבים, אתם לא רואים כ''[[ל''ת]] להבה 07:52 29/12/2002
  מה זה? תגובה מתלהמת מהצד השני? שלמקו 07:52 29/12/2002
  יפה שכשאתם כותבים ומתפרצים בארסיות, זה להבה 08:05 29/12/2002
  מה אני אומר לכם, יותר מעניין מהאבקות... שלמקו 08:12 29/12/2002
  עזוב. Boojie 09:33 29/12/2002
  אני דווקא ציפיתי ליצירתיות של ניר, גל 09:43 29/12/2002
  לשלהבת הנלהבת.... איה 09:21 29/12/2002
  קצת נימוס ודרך ארץ לא יזיקו לך.[[ל''ת]] גל 10:15 29/12/2002
  איזה כיף לרז שיש לו חברים כמוך יעל 12:39 29/12/2002
  ובניסוח שלי שלמקו 04:29 29/12/2002
  אמממ...אני מתנגד גל 06:45 29/12/2002
  למעשה, עם כניסת הקדם-לקטור, NY מאושר 06:53 29/12/2002
  ונאמר אמן :-)[[ל''ת]] גל 07:11 29/12/2002
  אמן :-)[[ל''ת]] שלמקו 07:22 29/12/2002
  אמן![[ל''ת]] ange noir 11:29 29/12/2002
  הו, ההערות! NY מאושר 10:44 29/12/2002
  מישהו זוכר בטעות את הסיפור הזה Boojie 09:38 29/12/2002
  אוקי, אולי זה טיפשי מישהי 15:40 29/12/2002
  LOL[[ל''ת]] גל 22:47 29/12/2002
  RE: אוקי, אולי זה טיפשי איה 02:07 31/12/2002
  בזק בינלאומי לא כזו חברה קטנה יעל 04:03 31/12/2002
  סיפורים לחלומות באספמיה השועל בכרם 22:58 29/12/2002
  טוב, אז גם אני קראתי. השועל בכרם 05:57 30/12/2002
  אז אולי זה בכלל סיפור על פיצול אישיות[[ל''ת]] רני 08:39 30/12/2002
  ומה זה זרנוק האש של הדרקון בדיוק ?[[ל''ת]] Dhalgren 12:52 30/12/2002


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.