אבל זה לא עצם הערבוב של תיאור סיטואציה עם קפיצה של כמה שנים קדימה. זה פשוט שהקצב בעייתי. זה מתחיל כמו סיפור שמתרכז בסיטואציה של גילוי התופעה, ופתאום זה מפתיע והופך לסיפור של *כמה* קטעים שמתפרשים על פני כמה שנים, מה שהופך את הקטע הראשון להרבה יותר מדי ארוך - או את הקטעים הבאים להרבה יותר מדי קצרים.

או באופן גרפי - אם הסיפור בנוי מקטעים א' עד ד', הוא אמור להראות בערך ככה:
א א א. ב ב ב. ג ג ג. ד ד ד.

אבל הוא נראה יותר כמו:
א א א א א א א א א א א א א א א א א א - ב ג ד!

את מבינה את הבעיה? הקטעים הבאים לא מקבלים את המשקל שמגיע להם. אי לכך, הם פחות אפקטיביים. וחבל, כי זה סיפור ממש מהנה, מרגש ומצוין (כהרגלך), ויש לו פוטנציאל להיות, אה, *ממש ממש* מהנה, מרגש ומצוין.