בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
סודות ברוטב חמוץ מתוק
נכתב ע''י: חתול תעלול (IP Logged)
תאריך: 08:49 21/12/2002


סקס זה כמו ריצת מאה מטר באולימפיאדה.
כולם מתחילים מאותה נקודה, עושים איזה מאמץ, מזיעים קצת. מקום ראשון ומקום שני לא גומרים באותו הזמן.
לפעמים יש קהל, לפעמים מישהו הולך מאוכזב הביתה.
לא בטוח שהאצנים בתחרות הזו יתחרו זה בזה גם במרוץ הבא.

אבל עם הזוג הזה הסיפור הוא אחר.
כל אחד מהם הוא כנף בציפור לבנה, הרמוניה של נוצות . ממריאים ביחד, עולים ויורדים ביחד וכשמגיע הזמן, נוחתים ביחד.
אהבה היא האנוכיות של שניים.

הם שוכבים עכשיו במיטה, החדר מואר בבוהק קלוש המספיק על מנת להבדיל בין איבר לאיבר ולא פיסת תאורה אחת יותר. אנשים פגומים מעדיפים לעשות אהבה בחושך.
הם מחובקים, היא מעשנת, הוא מנסה להיגמל.
לפני שבוע הוא עישן והיא ניסתה להיגמל.

"היה טוב?" היא שואלת אותו.

"זה לא משהו שאני אמור לשאול?" הוא תוהה.

"פמיניזם." היא עונה באופן סתמי, כאילו שהתשובה הזו אמורה להסביר את הכל אם כי היא באמת מסבירה את הכל.

"היה לא רע, לא רע בכלל. בטח הרבה יותר טוב מהפעם הראשונה."

"מה?" היא מתרוממת. עור הירח משחק בגופה. "מה היה גרוע בפעם הראשונה? אני לא זוכרת שהתלוננת בין שפיכה לשפיכה, עובדה שחזרת לקבל עוד."

"זו לא את, זה אני. הרגשתי רע כל אותו השבוע והייתי בטוח שאת אשמה. אחרי הנשיקה הראשונה שלנו הסתובבתי עם בחילה במשך שבוע וחצי, הקאתי כל היום, הקאות צהובות כאלה שמוצאים בהם דברים שאתה בטוח שלא אכלת אבל בכל זאת הם שם בשלולית."

"אז גרמתי לך להקיא?"

"ושלשולים, אני מתפלא שלא הרחת."

"חשבתי שיש לך אפטרשייב מהדור החדש. אתה יודע, ריחות עם פסיכולוגיה הפוכה. בנות אוהבות ריחות דוחים אצל הגבר שלהן, זה נותן את האשליה שהוא חזר מהרפת או מהשדה, או מכל עבודה אחרת שמנפחת את השרירים והאגו ומשאירה אותך מטונף, אבל עם משכורת של מנהל היי טק. לשבת במשרד הממוזג אבל ליהנות מהיתרונות של איסוף חרא של פרות. רגע. . . אז אם הנשיקה הראשונה שלנו גרמה לך לבחילות, מה אתה עושה פה? איך פתרת את הבעיה?"

"אה, הפסקתי לאכול כרוב. בעיות בעיכול."

הם מצטופפים יחדיו מתחת לשמיכה, רוח קרירה חודרת מבעד לוילון המתנופף אבל הם מעדיפים להתחמם בדרך הקלאסית- סקסואלית מאשר לסגור את החלון.
היא מלטפת לו את שיערות החזה, הוא מלטף לה את שיערות הרגליים.

"גם לך יש משהו שלא סיפרת לי כשנפגשנו? סוד אפל? סוד לייט?" הוא שואל ומחדיר את האצבע שלו לטבור שלה. היא הצעצוע האהוב עליו.

"דווקא כן," היא שולפת את האצבע שלו החוצה ומלקקת אותה כסוכרייה. "כשראיתי אותך בפעם הראשונה חשבתי שאתה מכוער."

"ועכשיו?" הוא שואל.

"התרגלתי." היא מחייכת. בחושך לכולם יש חיוך לבן.

"יש לי עוד סוד לספר לך," הוא מתרחק מעט. "משהו רציני."

"אתה יכול לספר לי הכל, אני לא אשפוט אותך, מבטיחה." היא מתקרבת אליו חזרה ונושכת לו באוזן. "אלא אם בגדת בי, אז אתה מת."

"על זה אני רוצה לדבר אתך." הוא מתיישב.

"על בגידה?" היא מתיישבת לצידו.

"על מוות."

"אה. לא ביג דיל מותק." היא נרגעת, בערך.

"הרגתי מישהו."

"בצבא? הרבה אנשים הורגים הצבא, זה מותר."

"לא בצבא, בחיים האמיתיים."

"באמת?" היא שואלת.

"באמת." הוא עונה.

"מי זה היה?" היא מתעניינת.

"לא מכיר אותו, סתם מישהו שחצה מעבר חצייה במקום הלא נכון, בזמן הלא נכון כשעבר שם האוטו הלא נכון."

"דרסת אותו?"

"לא, עשיתי לו מסיבת הפתעה, הזמנתי את החברים שלו מהפלמ"ח ולקינוח נסענו לסוף שבוע באילת. . . בטח שדרסתי אותו."

"טוב, קורה."

"כן, אבל חזרתי לבדוק מה אתו. הוא נשאר בחיים, נשם והכל, אז הכנסתי אותו לתא המטען ונהגתי לבית החולים."

"אתה נשמה טובה. למה לתא המטען?"

"בדיוק קניתי ריפוד חדש, תקבלי פרופורציות, לא זול. בכל אופן, פתאום הוא התעורר והתחיל לצעוק עליי, צרח שהוא יתבע אותי, שהמשטרה תזיין אותי, שתא המטען שלי מסריח ושבכלא יראו לי מה עוד אפשר לעשות עם התחת חוץ מלחרבן."

"נו, חשבתי שאתה אוהב דברים כאלה, מאמי." היא קמה ולבשה חולצה.

"אז עצרתי את הרכב, פתחתי את תא המטען וזרקתי אותו לכביש."

"ואז?"

נסעתי רוורס כמה מטרים, שמתי בהילוך שלישי ודרסתי אותו עוד פעם. הוא עלה לי על העצבים, איש בלי תרבות, עברתי עליו כמה פעמים."

"סיגריה?" היא הציעה לו.

"לא תודה," הוא הניד את ראשו. " הבעיה שהיה שם עד, מישהו שהשתמש בטלפון הציבורי, עוד איזה זקן. איך אני שונא זקנים, כשאני אהיה זקן אני אשנא את עצמי."

"עד? לא טוב. שילמתי לו כסף או משהו?"

"מה אני? מיליונר? אני יותר יגאל עמיר מאשר ביל גייטס. הוא ניסע לברוח עם ההליכון שלו אבל לא נתתי לו. סחבתי אותו לכביש והשכבתי אותו ליד הגופה הראשונה. הוא דווקא שתק, לא קולני כמו הראשון, KILL קל."

"ומה אז?"

"ביקשתי ממנו בנימוס שלא יזוז ו. . . "

"תן לי לנחש. נסעת לאחור, מחצת את הדוושה למאה קמ"ש קדימה ו. . .בום?"

"לא בום. בום זה קול של סרטים מצויירים. חוץ מזה, החלונות היו סגורים אז לא שמעתי טוב."

"והוא לא זז?"

"בטח היה בשוק, או היה אוטיסט, חרש- אילם - עיוור כזה. יכול להיות שהוא לא ראה כלום אבל הייתי צריך לוודא. זה מה שכל כך גרוע פה בארץ, אנשים לא יסודיים, לא עושים עבודה עד הסוף. את מכירה אותי, יש לי מוסר עבודה."

הם שוב התכרבלו ושתקו קצת. מחשבות הילכו בראשה.
נו, אז החבר שלה רוצח, אז מה, לפחות הוא לא מובטל.

"אני סולחת לך." היא אמרה.

"אלוהים צריך לסלוח לי, לא ואת ולא אף אחד אחר. אני לא איש טוב, אני מודע לזה, יש חטאים שרשומים על שמי במשרד הפטנטים. יום אחד אני אספר לך מה עשיתי לאחותי, עכשיו תביאי סיגריה."

"לא ידעתי שיש לך אחות." היא מוסרת לו את המצית.

"אין לי. לפחות לא היום." הוא מבעיר את קצה הסיגריה, הלהבה מאירה את פניו. הוא נראה כל כך אנושי.

הם מעשנים ביחד.

"גם לי יש סוד לספר." היא אומרת.

"את גבר?" הוא שואל.

"לא."

"היית פעם גבר?"

"גם לא, עד כמה שאני זוכרת."

"את רוצה להיות גבר?"

"לא היום."

"אז את יכולה לספר לי הכל, בובה."

היא שוקלת דברים, נותנת לעשן הסיגריה להזדחל בגרון.

"השתתפתי בפרסומת לטלוויזיה." היא אומרת, בקושי.

"לאיזה ערוץ?" הוא שואל. נראה לה כאילו המבט שלו משתנה.

"שתיים," היא אומרת. "ערוץ שתיים." הטון שלה לא מסתיר את הבושה, בושה נפוחה.
"מתי?" הוא שואל בעצבנות.

"לפניי כמה שנים, חודש מרץ גשום אחד. לא היה לי כסף לשכר דירה. זה היה זה או זנות ואני מקיימת יחסי מין רק מאהבה."

הוא רואה אותה באור חדש, אור אפל.
"איזה מוצר? תספרי לי." הוא מגרד את הראש, נראה לחוץ.

היא נושמת עמוקות. "נוזל לניקוי אסלות. היינו אני וברווז מאנימציה, ניקינו את האסלה ביחד."

"את והברווז?"

"אני והברווז."

הוא קם מהמיטה, מחפש את התחתונים.

"לאן אתה הולך?" היא שואלת בפאניקה.

"לשום מקום, תמשיכי לספר." הוא אומר ומתכופף מתחת למיטה.

"אין מה לספר, עשיתי את זה וזהו. הסיוט רודף אותי כל כך חזק עד ש. . . בחיי רק פעם אחת זה קרה ולא יותר, אני לא יעשה כזה דבר אף פעם. אתה שומע אותי? אף פעם! בעבר ויישאר בעבר. אתה לא כועס? נכון?"

הוא מתייאש מלחפש את הבגדים שלו. יש לו מכנסיים וגרביים, הם יספיקו.
"אני רק רוצה להבין דבר אחד," הוא ממלמל ומרים מעט את קולו.

"מה?" היא שואלת, פחד בין שיניה.

"פרסומת לניקוי אסלות. . .אבל איך. . ." והוא עוצר, מנסה לאסוף את העצבים לגוש אחד. "איך זה שהשירותים שלך כאלה מטונפים? הא?? כוס אמק, זונה." הוא מדליק את האור ומוצא את התחתונים שלו, על המאוורר שמסתובב מהתקרה. היא כבר לא אטרקטיבית בעיניו והוא לא מסוגל לבלוע את מה שהיא אומרת לו.
"אני צריך אוויר, דחוף." הוא אומר, בעיקר לעצמו, ומתלבש מהר. לתחתונים הוא לא מגיע אז הוא משאיר אותם שם, למזכרת. הוא הרי לא מתכוון לחזור.
"אתה מתכוון לחזור?" הוא שואלת, מכסה את עצמה בסדין.

"בטח," הוא עונה ומחשב את נתיב המילוט. "אני אתקשר אלייך, טוב?" ואז הוא יוצא. לא ישוב לעולם.

היא נשארת לבד, שוב. כמעט לבד.
ברווז אנימציה יוצא מהשירותים, כולו נוטף מי שתן. "הוא הלך? אפשר לצאת, כן?" הוא מגעגע ומשאיר עקבות רטובות על השטיח. היא נאנחת והיא קופץ על המיטה. יש טעויות שמשלמים עליהם עד סוף החיים ואחר כך.
"רק אני ואת." הוא מלטף אותה בנוצותיו הלחות.
היא עוצמת עיניים ונותנת לברווז לנקר לה בוגינה.



נושא נכתב על ידי נשלח
  סודות ברוטב חמוץ מתוק חתול תעלול 08:49 21/12/2002
  והקשר למד''ב הוא...? גרומיט 09:48 22/12/2002
  כנראה קראת עד לאן שהתחשק לך.[[ל''ת]] חתול תעלול 11:40 22/12/2002
  עדיין, והקשר הוא? מישהי 13:22 22/12/2002
  מה שהיא אמרה גל 14:07 22/12/2002
  שמע, אנ'לא יודע באילו פורומים כתבת NY מאושר 11:12 23/12/2002
  וואללה, צודק. סליחה גורמיט. חתול תעלול 14:04 23/12/2002
  אולי הקשר הוא שלמקו 07:15 23/12/2002
  נניח לרגע שכך הוא. NY מאושר 07:23 23/12/2002
  בלי שום קשר לאיכות הסיפור חתול תעלול 04:22 23/12/2002
  לא. NY מאושר 05:37 23/12/2002
  אז תגיד לי בבקשה. . . חתול תעלול 09:08 23/12/2002
  מרים את הכפפה (בערך). Preacher 07:09 30/12/2002
  'מי הפליל' הוא פנטסיה ועוד איך גל 06:58 23/12/2002
  RE: סודות ברוטב חמוץ מתוק DarkeN 08:28 25/12/2002


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.