בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
בבקשה...
נכתב ע''י: alonwho@what (IP Logged)
תאריך: 07:36 13/12/2002

טוב... במקום להראות לך בדיוק את הנקודות הבעיתיות מבחינתי, החלטתי פשוט להציג לך את הטקסט לאחר עריכה שלי.

חשוב לדעת!! הדיעה שאני מציג כאן היא רק הצעה. אם היא נוגדת את הסגנון שבחרת, וגם לא עומדת כל-כך בתנאי הדקדוק המחמירים של חלק מהאנשים כאן...את מוזמנת לשאול חוות דעת של אחרים...

בנוסף לאור הערותייך, אני חייב להוסיף כמה דברים קטנים... אין זה משנה אם היא עובדת או לא עובדת. זה שתכונותייך הפמניסטיות רוצות להראות אישה אסרטיבית יותר, מחלישה את השימוש דווקא בהתערבות הלא טבעית...

ואגב, לי זה בהחלט נראה כצעד נואש וטוב שכך...

לסוגיית הנבט, מה אומר, הסבר של שורה או שניים לא יותר. המינון הוא כמעט מושלם.

והנה הטקסט...

נורה עמדה במטבח ורקחה תבשילים. מדי פעם חזרה להציץ בתפריט : מרק חיבה הדדית, פשטידת ביתיות, פירה מחוייבות, ירקות מוקפצים ברוטב אבהות, ועוגת תות לקינוח - לא סתם עוגת תות - עוגת תות שזורת הרגעות. במשך שלושה ימים ושלושה לילות הגתה ותכננה את הסעודה המושלמת בכדי לעורר באדי, חברה, את הרגשות הרצויים... אין ספק שבאותו ערב נורה העניקה לאמרה, 'חיים ומוות ביד הלשון', משמעות חדשה.

עלי להתחיל בחיבה, החליטה, חשוב ליצור בינינו מחדש את הקירבה. למעשה, רצתה באהבה, אבל לא היה לה מספיק כסף, אז בלית ברירה התפשרה על חיבה. ביתיות ואבהות, שניהם מרכיבים חיוניים, ועליהם נורה לא התפשרה! את כל תכשיטיה מכרה כדי לממן את קנייתם. את המחוייבות מצאה במבצע למי שקונה אבהות, אז לקחה כמות כפולה. אבל למרות כל החישובים והתכנונים, נורה ידעה שברגע אחד של בהלה אדי פשוט יכול לקום וללכת. לשם כך קנתה בשארית חסכונותיה תמצית נוגדת בהלה. "בלי פאניקה!" היה כתוב על האריזה.


נורה הכניסה את פשטידת הביתיות לתנור, ויצקה מתוך בקבוקון קטן את רוטב האבהות לתוך סיר עמוק. היא נזהרה לא לשפוך ולו טיפה אחת מהנוזל היקר, וכמובן, גם לא לטעום. את תפוחי האדמה שנאפו בתוך כלי חרס על להבה נמוכה מעכה, ופיזרה לתוכם את אבקת המחויבות.
המרק הכתמתם והמבעבע עורר בה תאבון. נורה קירבה כף מרק אל פיה ועירתה את הנוזל לגרונה... בו ברגע התעוררה בה חיבה - חיבה לנבט זעיר שישנה את הכל, שיחייה את מה שנבל, ויגרש את הייאוש מהלב. נבט זעיר שיגדל לעובר, שיגדל לתינוק - וביחד יגדלו למשפחה.

אבל הנבט לא היה אמור כלל להיות שם בתוכה. ואדי בכלל לא היה בטוח ברצונו לשאתה לאישה. ובזמן האחרון היה חוזר כל כך מאוחר מהעבודה... נורה נאנחה, והנבט התהפך בחרדה בתוך רחמה.

טססס... לחשש נוזל האבהות בסיר וחיש קל התעודדה, הרי חשבה על הכל: אבהות, מחוייבות, אפילו תמצית להרגעות.

עלי רק למהר לאפות את עוגת התות! רידדה בצק. ערבבה הבלילה. חתכה התותים, ולא
שכחה להכניס לתמיסה גם ארבע עשר טיפות של תמצית חזקה נוגדת בהלה.
"בלי פאניקה!" הבטיחה המדבקה.

נורה פרשה על השולחן מפה לבנה, ועליה הניחה כלים תואמים, כחלחלים ועגולים.
לבסוף הדליקה נרות, ופתחה החלון אל העיר השוקקת והסואנת. מטוסים חולפים ושורקים. עשן וערפיח מתמרים מתחת, ועננים אפורים מעל. במקום לצפות בנוף הארובני הסגרירי, בחרה לסגור את החלון ולהשתמש בתצוגת עמק ירוק בין הרים מלבינים עטורים בפרחי לילך ובסביונים. היא גם הוסיפה רוח קלילה שתרשרש בין עלי הכותרת, ותפזר ריח מתוק בחלל הדירה הדחוסה.


עד כאן להיום...

אני מקווה שעזרתי לך ופדיתי חוב קטן...



נושא נכתב על ידי נשלח
  בלי פניקה (בטעם תות) ג'יי האמיתית (מרחוק) 13:46 10/12/2002
  יופי יופי. רק תלונה אחת לי - גל 13:04 11/12/2002
  חמוד, חמוד ביותר! שלמקו 00:05 12/12/2002
  יופי של סיפור alonwho@what 01:40 12/12/2002
  תודה רבה, ג'יי האמיתית 03:34 13/12/2002
  בבקשה... alonwho@what 07:36 13/12/2002


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.