בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
בלי פניקה (בטעם תות)
נכתב ע''י: ג'יי האמיתית (מרחוק) (IP Logged)
תאריך: 13:46 10/12/2002

נורה עמדה במטבח ורקחה תבשילים. מדי פעם היא חזרה להציץ בתפריט... מרק חיבה הדדית, פשטידת ביתיות, פירה מחוייבות, ירקות מוקפצים ברוטב אבהות, ולקינוח עוגת תות. אבל לא סתם עוגת תות, עוגת תות שמטרתה הרגעות. נורה תכננה את הארוחה כולה תוך מחשבה עמוקה, במשך שלושה ימים ושלושה לילות הגתה את מערך הסעודה המושלם, שמטרתו לעורר באדי את הרגשות הרצויים... אין ספק שבאותו ערב נורה העניקה לאמרה 'חיים ומוות ביד הלשון' משמעות חדשה.

עלי להתחיל בחיבה, נורה החליטה. חשוב ליצור בינינו מחדש תחושה של קירבה. למעשה היא רצתה לקנות אהבה, אבל לא היה לה מספיק כסף, אז בלית ברירה היא התפשרה על חיבה. ביתיות ואבהות שניהם היו מרכיבים חיוניים, ועליהם נורה לא היתה מוכנה להתפשר. את כל תכשיטיה מכרה כדי לממן את קנייתם. מחוייבות היתה במבצע למי שקונה אבהות, אז היא לקחה כמות כפולה. אבל למרות כל החישובים והתכנונים, נורה ידעה שברגע אחד של בהלה אדי יכול היה פשוט לקום וללכת. לשם כך היא קנתה בשארית חסכונותיה תמצית נוגדת בהלה. "בלי פאניקה!" היה כתוב על האריזה.

נורה הכניסה את פשטידת הביתיות לתנור, ויצקה מתוך בקבוקון קטן, את רוטב האבהות לתוך סיר עמוק. היא נזהרה לא לשפוך ולו טיפה אחת מהנוזל היקר, וכמובן, גם לא לטעום. את תפוחי האדמה שנאפו בתוך כלי חרס על להבה נמוכה, היא מעכה, ופיזרה לתוכם את אבקת המחויבות. המרק בעבע, וצבעו הכתום היה מעורר תיאבון. נורה קירבה כף מרק אל פיה ועירתה את הנוזל לגרונה... בו ברגע התעוררה בה חיבה - חיבה לנבט זעיר שישנה את הכל. נבט זעיר שיחייה את מה שנבל, ויגרש את הייאוש מהלב. נבט זעיר שיגדל לעובר, ועובר שיגדל להיות לתינוק - וביחד הם יגדלו להיות משפחה.

אבל הנבט לא היה אמור כלל להיות שם בתוכה. ואדי בכלל לא היה בטוח שהוא רוצה לשאתה לאישה. ובזמן האחרון הוא היה חוזר כל כך מאוחר מהעבודה... נורה נאנחה, והנבט התהפך בחרדה בתוך רחמה.
טססס... נוזל האבהות לחשש בסיר וחיש קל נורה התעודדה, היא הרי חשבה על הכל: אבהות, מחוייבות, אפילו תמצית להרגעות. עלי רק למהר לאפות את עוגת התות! רידדה בצק, ערבבה הבלילה. חתכה התותים, ולא שכחה להכניס לתמיסה גם ארבע עשר טיפות של תמצית חזקה נוגדת בהלה. "בלי פאניקה!" הבטיחה המדבקה.

נורה פרשה על השולחן מפה לבנה. התאימה כלים, כחלחלים עגולים. הדליקה נרות, ופתחה החלון – בחוץ המולה. עיר שוקקת וסואנת. על יד חלונה שורקים מטוסים. עשן וערפיח, ועננים אפורים. סגרה החלון. ובחרה תצוגה של עמק ירוק בין הרים מלבינים ופרחי לילך וגם סביונים. היא הוסיפה גם רוח קלילה שתרשרש בין עלי הכותרת, ותפזר ריח מתוק בחלל הדירה הדחוסה.

נורה נכנסת למקלחת. הקיר מתקלף והמים בקושי זורמים אבל שיר מתרונן בליבה. תקווה לעתיד. ורק הנבט מתהפך בחרדה ברחמה:
"ואם אבי לא ירצה בי? מה אז?"
"הוא ירצה בך, הוא ירצה בנו," עונה לו אמו מקרצפת עורה בספוג מדובלל. "אל תדאג ילדי, הכנתי ארוחה שתהפוך את אביך לבעלי החוקי." אך הנבט חושש, חושש לחייו. כי חוק מדינה הוא עכשיו: לא יבוא לעולם ילד בלי הסכמת האב.
נורה לובשת שמלת ארגמן. ודמותה מחייכת אליה מתוך המראה. הכל יהיה בסדר! הכל יהיה נפלא! רק נבט זעיר, רך בימים, מתחפר בצד ימין של הרחם החמים.
"לילה טוב ודרישת שלום לאבי. ואם ישאל מי מוסר, אמרי לו: זהו בנך הממזר!"

דלת הכניסה חורקת ונפתחת.
"אתה רעב יקירי?"
"קצת, תודה."
"שב, שב," היא אומרת. "אני מייד חוזרת." את הפשטידה מכניסה לתנור לחימום. ואת קדרת המרק נושאת לשולחן. ידיה רועדות, היא לרגע עוצרת. מתוך פח האשפה במטבח מצטחק לעברה בקבוקון מזכוכית אטומה: "בלי פאניקה!" הוא מזכיר לה בלחישה.

"למה שלא תשבי?" הוא מבקש אך עיניו מושפלות.
"הנה, אני יושבת."
"טעים," הוא אומר, וגופו הנוקשה מתרכך רק קמעה. נורה טועמת גם היא, ומיד מציפה אותה חיבה. אך הגבר שיושב מולה נראה מרוחק.
"קח עוד קצת," היא משדלת. והוא נעתר.

"נעים להיות בבית," אדי אומר וחולץ נעליו. ונורה חושבת - הפשטידה ללא ספק פועלת! היא ממהרת למטבח להביא את הפירה שיעגן את הביתיות בחוזה.
"ואל תשכחי את הירקות," מזכיר הנבט שלרגע מתעורר.
הירקות נהדרים והרוטב נפלא. נורה מעמיסה את צלחתו בעוד מנה.
"ומה איתך?" הוא שואל.
"בשבילי הפשטידה מספיקה," היא מסמיקה.
"היו לנו שנים טובות נורה," הוא אומר בשקט.
"ויהיו לנו שנים טובות עוד יותר," היא מחייכת לעברו. הוא חופר בצלחתו.
"חבל שאף פעם לא גדלנו כלב," הוא אומר.
"כלב?" נורה מתרגשת.
"מישהו לדאוג לו. מישהו שאפשר ללמד אותו דברים."
נורה חשה תקווה.
"אני מצטער שאף פעם לא גדלנו כלב. או חתול. אני מצטער על המון דברים, נורה."
"אל תצטער," היא מחייכת.
הוא שותק.
"אני לא יודע איך לומר לך. זה... אני חושב שזה נגמר בינינו."
"נגמר... מה הכוונה?" נורה עדיין לא מבינה.
הוא נע בכסאו.
"זהו זה. זה הסוף... היו לנו זמנים יפים. וכמובן שאת מאד יקרה לי, אבל לכל דבר יש סוף. אל תראי כל כך מופתעת. וחוץ מזה את תראי, את תהיי בסדר!"
"לא," היא לוחשת. ואת עיניה שורטות הדמעות.
"ככה זה נורה. אני באמת מצטער."
"אבל... מה קרה?" היא אינה מוותרת. מה השתבש? המרק? הפירה? מה לא בסדר? הרי היא תכננה הכל. הרי על הכל היא חשבה...
"אני רוצה להקים בית ומשפחה. עם אשה אחרת. ולמעשה מאז שהתחלנו בסעודה אני מרגיש דחף עז לחזור אל ביתה. כן, זו האמת. את שאלת, את רצית לדעת. אחרת לעולם לא הייתי מספר."
בית? משפחה? נורה חשה את לבה צונח. אבן כבדה מתהפכת בקרבה ושוקעת מטה, מטה.

"הללו! מישהו שם?" קורא הנבט. "אני לא ממש מצליח לנשום בדקות האחרונות!"
נורה מייצבת את עצמה ומנסה לקחת נשימה. אך הוא כבר קם מהשולחן. נועל נעליו. לוקח מזוודה ארוזה כבר מראש, והדלת נסגרת. אפילו שלום לא אמר... יפחות ויבבות עולות מגרונה. זהו זה. הכל נגמר.
"הצילו! אני נחנק! מה קרה לאספקת החמצן?!" זועק הנבט. אך נורה משתנקת בבכי נורא. את הנזלת היא מנגבת במפה הלבנה. מה אעשה? לאן אברח? היכן אסתתר? האם על ילדי אאלץ לוותר? ובתוכה מחרחר הנבט בתחינה חלושה: "אמא, אויר, אויר לנשימה!"
נורה כושלת אל החלון. רוח שחורה סוטרת על פניה, הודפת אותה לאחור בגל של בחילה. היא צונחת לרצפה ופיה הפעור נאבק לנשימה.

באותו רגע ממש עיניה נופלות על בקבוקון, שנח בין קליפות ושיירים בתוך פח האשפה.
"בלי פניקה!" מצווה התוית שעל הבקבוקון.
בלי פניקה?!
"זוכרת? אני בעוגה."
העוגה? נורה לא מבינה.
"עוגת התות! המתכון הבטוח להרגעות!"
נורה מתיישבת על ריצפת המטבח ועוגת התות בחיקה. בין יפחה ליפחה היא בולעת עוד חתיכה. לאט לאט מתפשטת בתוכה רגיעה מתוקה. כעת היא מתענגת על כל נגיסה, על כל תות בציפוי של שלווה, והנבט משייט בקרבה רגוע כמו בודהה אחרי התקפה. הכל יהיה בסדר, היא מזמרת חרש, הכל יהיה רגוע רגוע. והנבט בטראנס של מדיטציה מהמהם לעצמו אומממם. אומממם. אומממם...



נושא נכתב על ידי נשלח
  בלי פניקה (בטעם תות) ג'יי האמיתית (מרחוק) 13:46 10/12/2002
  יופי יופי. רק תלונה אחת לי - גל 13:04 11/12/2002
  חמוד, חמוד ביותר! שלמקו 00:05 12/12/2002
  יופי של סיפור alonwho@what 01:40 12/12/2002
  תודה רבה, ג'יי האמיתית 03:34 13/12/2002
  בבקשה... alonwho@what 07:36 13/12/2002


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.