בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
RE: פרפרים חלק שני
נכתב ע''י: mio (IP Logged)
תאריך: 16:56 05/12/2002

חלק שני

אני חושב שהחלטתי עוד לפני שהמחשב אמר שזה אפשרי. אם היה מישהו על לונה שהייתי יכול לצרף אלי – הייתי מן הסתם עושה זאת. אבל הפרפרים היחידים במערכת היו בחופשה על כדה"א ולא ניתן היה להשיג אותם. (הם הלכו לטפס על איזה צוק נידח באוסטרליה אם אני לא טועה). לא רציתי לחכות לאף אחד מהחדשים שתיקיהם ננטשו בתוך תיק המסמכים שלי מאז אותו ערב על המרפסת. גביתי כל בדל טובה שמישהו בהנהלה היה חייב לי אי פעם והישגתי את אישור מועצת המנהלים. הכרתי את החומר על בוריו וכמעט תמיד יש לנו לפחות ספינה אחת בכוננות ליציאה. במשך שבועיים סיימתי את כל ההכנות. העמסתי על מחשב הספינה את כל רשימותי משנים של האזנה להרפתקאות הפרפרים. עברתי פעמיים על רשימת התיוג המלאה. העברתי את כל חובותי לבראין. הוספתי (בעזרת מהנדס תוכנה של החברה) תכנית חרום חדשה למחשב הספינה. ויצאתי.

הניתוח הבליסטי הצליח להפיק קירוב של המסלול אותו עברה החללית רק עבור החצי השנה האחרונה. בשחזור של מינוס שבעה חודשים זינקה ההסתברות לשגיאה לאזור ה40 אחוז והגיעה ל95 אחוז בחישוב של מינוס שנה. זו דרכו של המחשב לומר לי שאין לו מושג איפה הסתובבה החללית הזו בזמנים שקדמו לחצי השנה האחרונה. מערכת הקואורדינטות שאנחנו משתמשים בה למיפוי היא קוטבית גליליות. המרכז נמצא בשמש, זד אפס הוא המרכז הממוצע של החגורה וטטא אפס אינו קבוע אלא מסתובב מסביב לשמש במהירות המסלולית הממוצעת של האסטרואידים בחגורה. כלומר – מיקומו של אסטרואיד מסוים נשאר פחות או יותר באותן קאורדינטות בכל זמן. כך יכולתי לחזור למקום בו נפרדה האבודה מהאסטרואידים בדיוק של 97.5 אחוז (אליבא דמחשב). הרעיון היה לחזור לשם (בערך חודש טיסה) ולהסתובב במשך שלושה חודשים באזורים בהם מאמין המחשב שהאבודה הסתובבה. התכנית החדשה שהוספנו היתה תכנית חזרה אוטומטית ללונה שניתן להפעיל בלחיצת כפתור בודדת. התכנית תופעל באופן אוטומטי ארבעה חודשים מהיציאה ללא אפשרות להתערבות חיצונית. היה זה אמצעי בטיחות שכפתה עלי מועצת המנהלים כתנאי ליציאתי. פרפר אמיתי לעולם לא היה מסכים לתכנית חרום בלתי נשלטת אבל אני הייתי להוט לצאת.

החודש הראשון היה אחד מאושרים בחיי. קראתי שוב את כל התרשמויותי מהשיחות עם הפרפרים (נהגתי לנהל מעין יומן. צבירת זיכרון ארגוני של טיסות חלל היה חלק מהגדרת התפקיד שלי). תרגלתי אינספור תרחישי חרום. קראתי פעמיים את שלושת הספרים שהבאתי איתי ובאופן כללי נהניתי מהחיים. לראשונה הבנתי מה מושך את הפרפרים חזרה לחלל כל פעם מחדש. השליטה המוחלטת על חייך. בלי חובות, ישיבות, דוא"לים ולוחות זמנים. השעון הביולוגי שלי הכתיב את סדר היום ו"הכוכב הרחוק" גזלה בערך שעה ממנו. בשאר הזמן פשוט חייתי.

כשהגעתי לחגורה – זה אפילו השתפר. הסקרנות והרצון לשפוך אור על תעלומת הספינות האבודות דירבנה אותי לפעילות לאחר חודש הבטלה. הקלדתי תאוצות בכיוונים שונים ומשונים לפי המלצת המחשב. סרקתי במכשירי כל אסטרואיד גדול שחלפתי בסביבתו. לא חיפשתי מחצבים והייתי מצויד בהרבה דלק (חסכנו בכל השאר. לא תיכננתי להעדר יותר מששה חודשים במקרה הגרוע) מה שאפשר לי תנועה מהירה יותר מזו שהפרפרים תארו כאידאלית.
לא מצאתי כלום.
התקווה הגדולה ביותר שלי, שהיתה בלתי רציונלית לחלוטין, היתה למצא ספינה אבודה נוספת. אולם כל מה שהיה רומז להסבר כלשהו היה גורם לי לראות במסע הצלחה.
במשך חודשיים וחצי של שיטוט בגזרה הזו של החגורה לא העליתי דבר. הנוף היה מרשים. כמה מהאסטרואידים היו יפהיפיים אולם הכל תאם את מה שניתן היה לצפות לו מתיאורי הפרפרים.
ביום המאה ושמונה למסע הבחין המכ"ם באסטרואיד גדול במיוחד בכיוון טטא חיובי (עם כיוון השעון). המחשב הציע מסלול ואני אישרתי אותו. אחרי חצי יום של תאוצות והתחמקויות מאסטרואידים קטנים ראיתי אותו לראשונה בעיני. קשה היה לקבוע מרחוק מה היה צבעו. הוא נראה כנע על הסקלה שבין שקוף לכסוף ראי כשעל פניו מנצנצים כל גווני הספקטרום. נשימתי נעשתה מהירה ככל שהתקרבתי אליו. האסטרואיד נראה כמו יהלום ענק. היתה לו צורה של ביצת ענקים. שטח הפנים שלו היה אינסוף משטחים מלוטשים בערבוביה של גדלים וצורות גאומטריות וכל היופי שאי פעם היה ושאי פעם יהיה – חי בתוכו.

אני לא משורר. אני מהנדס שעלה לגדולה והיה מנהל ועכשיו הוא פרפר. חוסר היכולת שלי להביע את מה שראיתי כאב לי בצורה פיסית ממש. נפשי זמררה בתוכי. דמי געש. עיני כאבו עם כל מיצמוץ. האורות, הגוונים והצורות נעו ללא הפסק ולא היו פחות משלמים ומושלמים בכל רגע ורגע. המחשב הכניס אותי למסלול הקפה איטי מסביב לפלא הנפלא הזה כשכיפת הגשר השקופה פונה אליו. לא נותר לי אלא לרחף בחלל הגשר – ולהביט.
שבועיים ריחפתי כך.
מדי פעם נעצמו עיני וחלמתי את הפלא עד שהתעוררתי חזרה אליו.
לא התקרבתי אפילו לרוויה.
מדי פעם גבר הכאב בבטני והייתי שולף מגש של מזון מוכן מבלי להתיק את עיני. אוכל אותו בלי לחוש בטעם.
עשיתי את צרכי במקום – מיזוג האוויר דאג להם.
ליבי פעם בקצב איטי ואחיד. נשימותי נעשו עמוקות ושלוות.
לא חשבתי. לא ניתחתי. לא אספתי נתונים ולא העלתי השערות.
ינקתי את המראות לקירבי ושילחתי את נפשי לטייל בתוכם.

צפירת התאוצה הצורמנית העירה אותי מאחד הנימנומים לא נים שהייתי שרוי בהם. המחשב הודיע לי בקול סמכותי שתכנית החרום תיכנס לתוקפה בעוד שישים שניות.
כאחוז תזזית זינקתי לעבר מנעל האוויר. הייתי מתורגל ללבוש את חליפת החלל שלי בעשרים וחמש שניות בדיוק. חטפתי את כל ארבעת מיכלי האוויר של הספינה ויריתי את עצמי החוצה.
הפעלתי סילונים והתרחקתי מהספינה. מצליח בקושי להמנע מלהשרף על ידי ההצתה של המנועים. המחשב לקח את "הכוכב הרחוק" לדרך הארוכה הביתה.

האוויר יגמר בעוד שתים עשרה שעות.
נצמדתי אל הפלא.
אני פרפר.
כנפי שרופות.
אני מאושר.



נושא נכתב על ידי נשלח
  פרפרים חלק ראשון מתוך שניים mio 16:54 05/12/2002
  RE: פרפרים חלק שני mio 16:56 05/12/2002
  סיפור יפה, אבל - ניטפוקים גל 06:13 10/12/2002
  ביקורת אבישי 12:28 19/12/2002


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.