א. העדר *עלילה* ראויה לשמה. הסיפור הוא אוסף של הגיגים מתחכמים ותו לא, ואין לו כל מסקנה מעניינת. כל עניין "זרם המחשבה" הוא למעשה טפיל מאוס על גוף הספרות האמיתית, אבל לזכותם של כמה מהחוטאים בשימוש בו יש לומר כי היה להם מסר *מעניין* להעביר - מה שלא קורה כאן.
ב. הסיפור מתאמץ להיות מצחיק - והוא ממש לא. נסה לכתוב סיפור ללא *שום* התחכמות, ללא סוגריים, ללא בדיחות, כלום. רק עלילה, דמויות, רקע, כל הדברים הטובים החשובים באמת. אם יש בסיפור מוטיב מצחיק כלשהו, הוא יצוץ גם כך. אם לא, סימן שהסיפור צריך להיות רציני ממילא. בדיחות מאולצות הן דבר איום ונורא, ואחד מהחטאים הזוועתיים ביותר של כותבים צעירים.
ג. בנימה אישית יותר: לא נמאס כבר לכולם מסיפורי "העולם חרא"?