גם רגש... גם מדע.

ניסיתי לבנות את הסיפור הקצר הזה כמשהו אפוקלפטי...

בסופו של דבר, אני רואה בזה סוג של פנטזיה בדיונית. אף אחד לא הוכיח באמת שכוכבי שביט הם אלה שאחראים להימצאותם של מים בכדור-הארץ...ויש גם הגורסים, ולכן הציטטות, שישנה הקבלה בין היום השני לבריאה לבין רצועת אררט...אז ככה שהדמיון בהחלט פעיל כאן.

לקראת הסוף יש קטע נבואי - ראייה לעבר וראייה לעבר העתיד.

הגיבורה רואה את מה שקרה (ואם זה לא מובן... זו בעיה) לפני מליוני שנים... ומבינה שמקור המים בכדור הארץ גרם לארץ להיות פורייה - היא גם מבינה שמפגש אמיתי עם הדמעות יפרה אותה.ואם גם זה לא מובן - זה עוד בעייה.

בנוסף, נסיתי לתת תחושה שלא היתה זו מקריות ששניהם נפגשו בסוף...וכמובן שניסיתי שתהיה הקבלה במפגש ביניהם, לבין מפגש בין כוכבי שביט לפלנטה צחיחה. אם זה לא יצא בידי להבהיר את זה ככה...זה עוד בעייה.

ותודה על הביקורת.