אתחיל עם התגובה:


2. אני מסכים איתך, אבל רק חלקית. המשך ב-2.

3. תגיד, לא ראית קלולס? ככה בדיוק דמיינתי אותה. זה מסתדר גם עם הפרופיל שלה כ"קצת פרחה, לא מבריקה, אבל בכל זאת רוצה ללמוד מתמטיקה" וגם עם "תוכנת ארון הבגדים". קח גם בחשבון שאמא שלה פרופסור לסטטיסטקה. סביר שיש לזה חלק עם הסיבה לכך שהיא לומדת את מה שהיא לומדת. חוצמזה, אף אחד לא אמר שהיא "מסוגלת לשרוד בקורסי מתמטיקה". אינפי 1 בד"כ נלקח בסמסטר הראשון ללימודים, והיא אכן לא הייתה שורדת אותו אילולא...

4. קודם כל, הערה מתמטית: אין פירושה של הסתברות 0 כי האירוע *אינו* יכול להתרחש. למשל: ההסתברות לבחור מספר כלשהו מבין כל המספרים הממשיים היא 0. עכשיו ,שים לב לזה: "3". אה אה! ניצחתי את המערכת. טוב, אחזור לנושא: למיטב הבנתי את הטקסט, המחשב שלה הוא לא האורקל מדלפי. יש לו מסד נותנים נרחב מאד אומנם, אך מוגבל. בהתחשב במחשבה שעוברת בראשו של אוהד לקראת הסוף: " ...שונה כל כך מהחברות הפתאטיות שלו לשעבר", ובהנחה שה"לשעבר" מתייחס ל"חברות" ולא ל"פתאטיות", טבעי שהמחשב יסיק התאמה אפסית ביניהם. המחשבה שהוא התבייש בכך שכל חברותיו לא היו לטעמו, ולכן לא דיווח על זה בספר המחזור או משהו, אינה מופרכת מן היסוד.

אה, וגם חצי שנה במכון כושר לא הופכת אף אחד לא לשרירן. לא אותי, בכל אופן :) (ואוסיף כאן: אוף).



ואמשיך עם דברים משלי:

יופי של סיפור, נעמי. מד"ב מצויין. לא סתם השתעשעות עם רעיון טכנולוגי כזה או אחר, אלא השתעשעות עם אמירה על טבע האדם.

אני חושב שאפשר לראות בסיפור גירסה מודרנית לטרגדיה יוונית. החטא הראשון הוא הסטנדרטי: גאווה. היא ביצעה אינספור מניפולציות (מתנשאות, מטבען) על כל העולם, ואני מניח שזה לא מזיק שהיא גם דחתה בנבזות את מה-שמו, והוא עשה את אותו הדבר - ביחס אליה. טוב, הוא לפחות ניסה. החטא השני משותף לשניהם, מודרני קצת יותר וגם - אם תשאלו אותי - לב הסיפור: היא סמכה על המחשב יתר על המידה, עד כדי התכחשות לאינטואיציה הבסיסית שלה (והלכה לבכות אל תוך הכר, במקום "לסובב אותו על האצבע הקטנה", כהרגלה).

כמובן שכרגיל אצל היוונים (ואולי גם אצל נעמי, לא מכיר אותה) החטא הוא גם העונש. אם היא לא הייתה מטילה את כל יהבה על הטכנולוגיה הארורה הזו, סומכת קצת על עצמה ו"הולכת על זה" - הכל היה בא על מקומו בשלום. בדיוק בשביל זה המציאו את המילה "אירוניה".

והקתרזיס? בתגובה של ניר. אלא מה.