בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
כנגד כל הסיכויים
נכתב ע''י: אסטרו-נעמי (IP Logged)
תאריך: 01:24 13/11/2002

כנגד כל הסיכויים

פרופסור דפנה וייס, אחרי שנים באקדמיה, אימצה לה לא-מעט מאפיינים של הפרופסור המפוזר הקלאסי ובמיוחד את הנטייה לשרבט על פתקיות נייר ולהשאיר אותן בכל מקום. אפילו כשהחלה לעבוד על הפרויקט הממשלתי המשותף עם המחלקה לסטטיסטיקה שהיה - כמו שטרחו להבהיר לה בלי סוף - סודי ביותר, סיסמאות ופקודות שונות ומשונות מצאו את עצמן משורבטות ברחבי ביתה. אי שם בירכתי התודעה שלה היה ברור לה כי לנועה, הבת שלה והתושבת הנוספת היחידה בבית, אין את הידע במחשבים או את האינטליגנציה הבסיסית כדי להבין את השרבוטים של אמא שלה, כך שמעולם לא נזהרה באמת.
אבל אותה תודעה שכחה להביא בחשבון את ההשפעה של צחוקה הפעמוני, תלתליה השובבים ובעיקר מחשופיה הנדיבים של הבת הנ"ל על חבריה לכיתה, וכך קרה שקבוצת הלימוד שהתכנסה אצלה לא למדה למבחן בחשבון אינטיפיסימלי 1 אלא פרצה לאחד המחשבים השמורים ביותר במדינה.
נועה השתעממה מהר מאוד ודרשה לחזור ללמוד - המבחן בעוד שלושה ימים, היא טענה בתוקף, והיא העדיפה את המבט המשתדל-לשאת-חן שבו הם הביטו עליה כשהסבירו לה את החומר על פני המבט המשתאה והמזוגג קלות שהם ריכזו בצג המסוף המלא במספרים.
"אין צורך," חייך אליה אהוד, אחד מהבודדים שהעזו לסתור את דבריה.
"מה זאת אומרת?!" היא התרעמה, משחקת בתלתל אחד כדי למשוך את תשומת הלב שלו לשיער שלה.
"בואי, אני אראה לך" הוא פינה את אלכס מהכיסא שמשמאלו, והתרגשות נצנצה מתוך עיניו - הוא ידע שיקנה את התעניינותה.
" 'מהן עשרת השאלות הסבירות ביותר שיתן דוקטור סרגיי מ<כאן> לתלמידיו במבחן בחשבון אינטיפיסימלי 1 בעוד כשלושה ימים?' " הוא הקליד לתוך תיבת הטקסט בזמן שהיא התיישבה. הפלט הגיע במהירות והוא הקיש על "הדפסה" בלי לשים לב - עשרה עמודים נערמו לצד המדפסת כעבור כמה שניות. נועה נטלה אחד מהם ונאנחה בלב ולב: היתה זו אותה שפה זרה ומוזרה שספרי הלימוד שלה נכתבו בה.
"עכשיו, נשאר לנו רק לפתור את השאלות האלה," אהוד זיהה היטב את האנחה "ולרשום את התשובות בדפי הנוסחאות למבחן. מתוך חמשת השאלות המסורתיות של סרגיי, לפחות שלוש יהיו מאלה -" הוא נקש באצבעו על ערימת הדפים הנותרים "ועליהן נבחר לענות!"

"זו לא רמאות? לא יעיפו אותנו מהאוניברסיטה אם יגלו את זה?" שאלה אותו נועה כשנשאר אחרי כולם כדי להסביר לה איך לפתור את השאלה שהוקצתה לה.
"לא עשינו שום דבר שאפשר לעלות עליו. המחשב הזה חסום אפילו למרצים, ובכל מקרה מחקנו את השאילתות. חוץ מזה, זו לא העתקה - אם היינו חוקרים כל מה שקשור לסרגיי במשך כמה שבועות טובים, היינו מגיעים פחות או יותר לאותן שאלות."
"איך?!" נועה לא אהבה בכלל את הנימה הבטוחה, החדשה, של אהוד. מה הוא חושב לעצמו?
"המחשב הזה, בעצם, הוא מכונת סטטיסטיקה עצומה עם גישה להמון נתונים. אם היינו יכולים לבדוק בעצמנו, למשל, את כל הבחינות שהוא נתן בכל שנותיו באוניברסיטה ולראות איך הן משתנות עם השנים, להשוות את זה עם כל ספרי הלימוד וקבצי הבחינות הזמינים בספרייה שמהם הוא יכול לקחת שאלות, לבדוק איזה ספרים הוא השאיל לאחרונה מהספרייה, איזה ספרים נמצאים אצל המתרגל שלו, מה הדעה המקצועית שהוא שלח לדיקאן שלו על רמת התלמידים בקורס הסמסטר ואילו בחינות הוא נתן לקורסים ברמה דומה במשך עשרים שנה, היינו יכולים לדעת איזה שאלות הוא יתן. החמודי הזה-" אהוד טפח ביד אוהבת על המסוף הביתי - "משווה את כל אלה ומצרף עוד נתונים שאת ואני לא מסוגלים לחשוב עליהם, ואז, סטיסטית, עונה לשאלה שלי."
"ואם השאלות לא יהיו במבחן?"
"אין סיכוי, נועה'לה, אין סיכוי." נועה הזעיפה פנים והחזירה את תשומת לב שניהם אל דף השאלה המודפס כשהיא מזכירה לעצמה לו להשאיר דווקא את אהוד אחרי כולם. הוא תופס מעצמו יותר מדי.

רק כשהוא הלך, סוף סוף, היא יכלה להחזיר את החיוך לפנים. מטומטמת ככל שהוא חושב שהיא, היא הבינה *בדיוק* איזה כוח מדהים אוצר הפרויקט המסווג שאמא שלה מקשקשת עליו... ב-ד-י-ו-ק הכוח שהיא זקוקה לו.

למחרת, לטסט, היא לבשה בדיוק את השמלה שיעץ לה המחשב ללבוש לאחר שהעלתה את תוכנת "ארון הבגדים שלי" לאתר שלה, ופיזרה את השיער. להפתעתו הגמורה של המורה שלה לנהיגה, היא עברה טסט ראשון.
את המבחן באינטיפיסימלי עברה בציון 90 - מרוב התרגשות, היא התבלבלה בסיום התשובה השנייה. את הסמסטר, להפתעתה הגמורה של אמא שלה, היא סיימה בממוצע 94.
למסיבת סיום שנה א' היא הופיעה בחליפה שגרמה לכל בני השכבה לזכור אותה היטב כל החופש, ולזכור אותה לטובה... כפי שהיא ידעה שיקרה, ידעה בלי שום ספק. הם התגודדו בתור כדי לזכות בנשיקה על הלחי ובהכרזה העליזה "נתראה אחרי החופש!", וכולם זכו לה - כולם, פרט לאהוד, שידעה בדיוק איך להתחמק ממנו.
בחופש המו טורי הרכילות מסיקור הרומן המתוקשר שלה עם גל נווה, מהדוגמנים המובילים בארץ. היא זרקה אותו כעבור חודשיים, אחרי שגילתה שיש סיכוי של 97% שיבגוד בה בחודש השלישי.
"סטאס," היא שאלה כל בוקר את המחשב הסטטיסטי שהצמידה לו כינוי חיבה. "מה ללבוש היום?"
"סטאס," שאלה כל ערב, "לאיזה מועדון ללכת?"
"איזה סרט ישפר את מצב הרוח שלי, סטאסוש? עם איזה בן זוג?" "איזה ספר לקרוא כדי להראות חכמה, סאטסי?" "באיזה גלולות להשתמש?" "מה להגיד לאמא כדי שתפסיק לרדת על השעות שבהן אני חוזרת?" "איזה בית קפה יהיה הכי איני בשבוע הבא?"
מעולם היא לא היתה כל כך פופולארית. מעולם היא לא היתה כל כך מאושרת.

תחילת הסמסטר החדש עברה עליה אפילו יותר מתמיד בבחינת הבנים שלומדים איתה בכל קורס - היא ידעה שאת המבחנים תוכל לעבור בעזרת סטאס, וחומר הלימוד מעולם לא אמר לה הרבה. היא תתייעץ עם סטאסי לגבי איזה בנים כדאי לצרף לכל קבוצת לימוד ואיך לגרום להם להצטרף, וזהו.
את תשומת ליבה משך מהר מאוד בחור שלא ראתה בשנה שעברה: גבוה, שזוף ושרירי. היא עקבה אחריו, בלי שישים לב, לקפיטריה ונעמדה אחריו בתור, מה שאפשר לה לשנן לעצמה את השם שחתם על ספח כרטיס האשראי. רוזנקרנץ. לא לשכוח לשאול את סטאס מי מהתלמידים שם המשפחה שלו הוא רוזנקרנץ, הגובה שלו הוא 1.85 מטר והעיניים...
מבט אל העיניים כמעט וגרם לה לשבץ - היא הכירה את העיניים האלה, וידעה מאיפה: בפעם האחרונה שראתה אותן הן היו מוסתרות מאחורי זגוגיות משקפיים עבות כמו תחתיות של בקבוק קולה. זה היה אהוד.
הוא חייך בעצבנות בזמן שהיא בחנה אותו מכף רגל עד ראש - החופש, הודתה בפני עצמה, עשה עימו חסד. הוא התאמן, כנראה - הכרס שלו נעלמה - הוא השתזף, החליף את התסרוקת הפרועה שלו בקוקו קטן ואת המשקפיים בעדשות והוריד את זקן התיש שכיער את הפנים שלו. בדיוק כשעמדה לפנות אליו הוא התחמק ונעלם, ונועה הבינה שהצורה שבה התנהגה אליו בסוף השנה שעברה חוזרת אליה כמו בומרנג. אין לה סיכוי, עכשיו, להתקרב אליו. לעזאזל.
"ובכן, זה רק יותר טוב" היא החליטה כמה שניות אחרי שנעלם. בכל מקרה לא אהבה את הנימה הפחדנית-למחצה ומתנשאת-למחצה, ויש לו אופי מגעיל, וזה מה שחשוב. היא תתעלם ממנו ותתרכז בבנים האחרים - יש כל כך הרבה מהם, שחבל לבזבז זמן על אחד עלוב כל כך, גם אם יש לו תחת חמוד בצורה מדהימה.

קל להגיד, קשה לקיים - נועה מצאה שזה פשוט בלתי אפשרי להתעלם ממנו. איך שהוא, תמיד היה בספרייה לפני שהיא נכנסה אליה, נראה חכם כל כך כשהוא מחזיק ככה את הראש. איך שהוא, בחצי מהפעמים שהחליטה לקפוץ לבריכה הוא כבר היה שם, השחייה מבליטה את השרירים החלקים שלו. בכל פעם שדיבר בכיתה מצאה את עצמה נהנית מהצליל של הקול שלו - באמת היה לו קול נעים כזה גם בשנה שעברה? - וכשעברה לידו, בטעות לגמרי, ריח של האפטר-שייב שלו גרם לעולם שסביבה להסתחרר...
לקח לה שבועיים של התעלמות כפוייה כדי להודות בפני עצמה שהיא מאוהבת בו.

"מה אני אעשה, סטאסי, מה אני אעשה?" היא נאנחה ליד המסוף שלה, בחדר, עדיין לא מקלידה. השאלה ההיפוטתית נתנה לה את התשובה כמעט מיד - מה זאת אומרת מה היא תעשה, היא תתייעץ עם סטאס. היא תשאל אותו איפה סביר להניח שאהוד נמצא עכשיו, ואיך להתלבש כדי למצוא חן בעיניו, ועל מה לדבר איתו כדי שלא יתחמק ואיך לרמוז לו להזמין אותה לצאת. היא תדע בדיוק מה לעשות, ו--
רגע, אבל מה יקרה אם הוא לא יהיה שם? ואם הוא כן ינסה להתחמק? ואם היא תדבר איתו, והוא יחשוב שהיא מנסה להתחנף אליו כדי שיעזור לה באינפי שוב? גל של חרדה תקף אותה - לראשונה מאז גילתה את סטאס, היא לא היתה בטוחה בעצמה. לא היתה בטוחה בעצמה בכלל.
ובכן, גם לזה יש פתרון. בלב הולם היא נגעה במסך, מפעילה את המסוף, מחכה שהקישור לסטאס יתחבר. באצבעות רועדות היא הקלידה " 'מה הסיכוי שאהוד רוזנקרנץ שלומד איתי יציע לי לצאת איתו אי פעם?' ", וחיכתה. לקח לסטאס יותר מכמה שניות לענות - שאלות לגבי בני אדם תמיד לקחו לו יותר זמן.
אי שם במרתפי האוניברסיטה קרקשו המעבדים של המחשב שהוקצה לפרויקט מסווג אחד. הוא בחן את קורות החיים שהגיש אהוד רוזנקרנץ לאתרי כח-אדם שונים ובהן ציין את בנות זוגו, ואז את תמונות בנות הזוג ששלף מתוך מאגר התלמידים של האוניברסיטה. הוא השווה את התמונות עם תמונתה של נועה וייס ואת הפרופיל האישי שלהן עם זה של נועה. הוא מצא את השאלון שמילא אהוד לספר המחזור על "בת הזוג האידיאלית", בחן את תמונתה של אמא שלו ושל אחיותיו הגדולות, השווה בין העיסוקים המרכזיים שלו עם אלו של נועה. לבסוף, הוא מצא את יומן-הרשת של אהוד ואת האזכור היחיד שכלל את נועה, זה שבו הוא התלונן על היחס המגעיל שלה ועל זה שהיא ניצלה אותו בלי בושה.
כעבור חצי דקה, הבהבה התשובה על המסך הפרטי של נועה: 0%.
אפס. אפס אחוזים. עיניה של נועה חשכו, ואז התערפלו בדוק מימי. לראשונה מאז גילתה את סטאס, היא בכתה.

אבל לא בחורה כמו נועה תשאר בבית לבכות. "לא יכול להיות", היא אמרה לעצמה, מנגבת בזעף את הדמעות. "אי אפשר לדעת לפי סטטיסטיקה איך בן אדם יתנהג!". היא תתלבש יפה, תתאפר יפה, תשים את הבושם שסטאס יגיד לה. היא תמצא את אהוד ותסובב אותו על האצבע הקטנה! במשך שנים היא לכדה גברים בלי עזרתו של סטאס, בחורים מבוקשים שאין סיכוי שישימו לב אליה - ובכל זאת הם שמו לב. ועוד איך שמו לב.
אחוזים או לא אחוזים, היא תצליח.
אין שום סיכוי שהיא תכשל. היא מכירה את אהוד. היא יודעת מה עובד עליו - היא תרים את השיער למעלה, כמו שעשתה שנה שעברה בשיעור ההוא שבו הוא נעץ בה עיניים במשך שעה וחצי.
היא הסתובבה חזרה אל המסוף, מתכוננת לשאול אותו איזו שמלה להתאים לאיזה איפור... ונעצרה.
מה הטעם לשאול את סטאס משהו לגבי אהוד, אם הוא אמר לה שאין שום סיכוי שהוא יזמין אותה לצאת?
מה הטעם לשאול אותו מה... מה הטעם לשאול... הוא אמר לה, אפס אחוזים!...

בבית הקפה "הקטן של ניצה" ישב אהוד רוזנקרנץ, מביט בשעונו שוב ושוב, לא מבין. המחשב הסטטיסטי אמר לו שנועה תהיה פה, עכשיו, סבירות של 99%. שלושה חודשים הוא עובד על הגוף שלו, על הבגדים שלו, אפילו על הקול שלו - על כל מה שהמחשב טען שנועה תאהב. שלושה חודשים של עבודה קשה והרבה כסף, הכל בשבילה... בחורה מדהימה כל כך, שונה כל כך מהחברות הפאטתיות שלו לשעבר. הבחורה הראשונה אי פעם שהבין שהוא מאוהב בה - הוא עשה הכל כדי שהיא תשים לב אליו.
וזה עבד - זה עבד! היא הסתכלה עליו כמו שאף אחד לא הסתכלה עליו לפניה!
אז איפה היא? למה היא לא מגיעה?

בבית, נועה בכתה לתוך הכרית. היא יכולה להתלבש, היא יכולה להתאפר, היא יכולה לתמרן... אבל היא לא יכולה, בשום פנים ואופן, להלחם כנגד כל הסיכויים.



נושא נכתב על ידי נשלח
  כנגד כל הסיכויים אסטרו-נעמי 01:24 13/11/2002
  חמוד, חמוד ביותר שלמקו 03:59 13/11/2002
  תודה, תודה רבה :) אסטרו-נעמי עם ג'לי במקום מוח 09:25 13/11/2002
  ניטפוקים! וינסנט 01:09 14/11/2002
  אה, אבל זה לא אינפי' - זה אינטי' גל 01:56 14/11/2002
  אולי המחשב מעגל למטה... ;-) NY מאושר 03:34 14/11/2002
  למה הוא אמר את זה? שלמקו 06:32 14/11/2002
  RE: למה הוא אמר את זה? עומר 10:08 14/11/2002
  מה פתאום? שלמקו 12:02 14/11/2002
  ומה עם רעמסס? בנתיים, עדיין עומר 14:36 14/11/2002
  הי, שלמקו - מה רע במסר? אסטרו-נעמי 13:43 16/11/2002
  סיפור בעל מוטיבציה גבוהה מדי... alomwho@what 03:21 24/11/2002


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.